היינריך היינה

כשאני פוגשת טקסט או הוגה עם תודעה פוליטית, אני מרגישה בבית. להיות יהודי משמעו להתבונן על המציאות מתוך הממד הפוליטי. “פוליטי” לא במובן של מדעי המדינה, מפלגות, קמפיינים של בחירות, אלא במובן של התאוריה הביקורתית, מה שמכונה “פוליטיקת הזהויות”: זו התאוריה שמאפשרת לנו לחשוב על המצב שלנו במושגים של הגמוניה מול שוליים, תודעת מיעוט מול תודעת רוב, אשליית הניטרליות, אידיאולוגיה סמויה, משטור במסווה של שחרור, ועוד. כשמיישמים את תפיסת הפוליטיקה של הזהויות בצורה מעניינת (ולא בצורה פלקטית ומשעממת כמו זו שניתן כיום למצוא לפעמים בקמפוסים בארה”ב, או בשמאל הרדיקאלי הפופולרי, תוצרת מערב אירופה) אפשר לזכות להתבהרות עצומה.

היינריך היינה (נפטר ב 1856), מוכר לרובנו בתור המשורר היהודי-גרמני הנודע לשמצה משום שהתנצר. אני קוראת עכשיו את הספר המדהים “היינה: החיים הכפולים”, מאת יגאל לוסין, ומגלה דמות מרתקת הרבה יותר מאשר עוד יהודי מומר מתקופת ההשכלה. מסתבר שההתנצרות של היינה היתה הודאה בכשלון השיטה היהודית המשכילית בזמנו. הדרך היחידה שלו לדבוק ביהדותו, (לא במובן ההלכתי, הוא מעולם לא היה הלכתי, אלא במובן הזהותי-לאומי), ולהשמיע את קולו של היהודי בגרמניה ההולכת ונעשית אנטישמית, היתה להתנצר ולתפקד בגרמניה כסוס טרויאני.

קריאה בכתביו של היינה ובהתמודדות שלו עם רוחות הזמן דאז, מצליחה לקלוע באופן מדויק ואפילו עדכני, לחווייתו של הדתי-לאומי בחברה הישראלית החילונית-מערבית כיום. אני נדהמת מקווי הדמיון. היינה שהיה מגדולי לוחמי חירות המחשבה בזמנו, ושילם על כך באופן אישי מחירים אינספור, לא התפתה להפוך ל”ליברל”. בדרכו השנונה והעוקצנית, (הוא היה כה נטול תקינות פוליטית, עד שהיום היו מכנים אותו “טרול”) הוא היה מקניט את חבריו היהודים, שרבים מהם ראו ברפורמיות את פסגת ההישגים של היהדות המשכילית. 

היינה הבין שהפצת יהדות מרוככת, ליברלית, יפה, מתוקת שפתיים, שומטת את הגרעין הקשה של היות יהודי, ומובילה באופן אימננטי להתבוללות משעממת והפיכה חלק מהרוב הגרמני-מערבי. כנראה שיש משהו בלהיות יהודי שמחייב אותך להיות לא תמיד יפה. לא תמיד נעים לאוזן. כזה שלא בהכרח סוחט מחיאות כפיים מהקהל באולם הקונצרטים, בתיאטראות או בסדנאות לשחרור מיני. (האמת שבהקשר המיני, היינה שגדל על ברכי הפוריטניות הגרמנית-נוצרית, דווקא היה שייך לשיח ההשגבה. על כך אתווכח איתו בהזדמנות אחרת).

בתמונה: קטע מתוך הספר “היינה: החיים הכפולים”, שבו מתואר היחס של היינה לדויד פרידלנדר, שהיה מקורב למבשרי היהדות הרפורמית, ועל הדרך, היחס שלו אל המצות של פסח, שמבטאות עבורו תודעה גלותית שהוא לא מוכן לוותר עליה.