פיגוע ווטסאפ חלק א'

*אזהרת טריגר*

אוריה מבורך

הורים ואחים גדולים, הפוסט הזה בשבילכם…

לפני כמה חודשים אני (אוריה מבורך) הוזמנתי להצטרף לקבוצת ווטסאפ של בנות דתיות בגילאי 13 עד 16, שמיועדת לחיזוקים יומיים בעיקר בתחום התורני. מנהלת הקבוצה, בחורה מופלאה, הזמינה אותי להצטרף משום שבקבוצה יש מדי פעם דיונים על צניעות, והיא יודעת שהנושא מעניין אותי. מאז אני בקבוצה המתוקה הזו, בעיקר על תקן זבוב על הקיר. מדי פעם מגיבה, אבל בעיקר מקשיבה. אני ה”מבוגר” היחיד בקבוצה.

הבוקר התעוררתי וגיליתי עשרות הודעות שנשלחו בקבוצה, כולן מלאות זעזוע עמוק. הבנות שלחו אימוג’ים בוכים, ומילים כמו “מזעזע”, “זוועה”, “מה זה”, “איך מוחקים”. גיליתי שנשלחה בקבוצה הודעת ווטסאפ (צירפתי אותה כאן בצנזורה רצינית), על ידי בוט (רובוט) ששמו ג’סיקה שנכנס לקבוצה.

התלבטתי עד איזו רמת פירוט לפרט בפניכם מה היה שם, וסליחה שהחלטתי בכל זאת לפרט יחסית. בהודעה הזו רואים בצד ימין למעלה, תמונה ברורה מאוד של ילדה בת 12 עירומה לחלוטין, נאנסת על ידי גבר. הכיתובית שמלווה את התמונה מפרטת עוד שתי סיטואציות חולניות שאם רק נלחץ על הקישור נוכל לצפות בהן.

אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אבל אין לי שום מילה כדי לתאר את מה שהתמונה הזו עשתה לי, (ועדיין עושה לי). בצירוף ההבנה שמדובר במקרה אמיתי שתועד ומופץ, אני נטולת יכולת לבטא את עצמי.

לאחר שהתאוששתי מעט מההלם, הבנתי שמה שאני חווה, ממרום גילי, ניסיוני, ומצבי המשפחתי, זה אפילו לא עשירית ממה שהבנות בקבוצה חוות עכשיו.

שלחתי בקבוצה את ההודעה הבאה:

בנות אהובות,

אני בת 38 ומעולם לא נחשפתי לתוכן כזה מזעזע.

אני מרגישה צורך להתאושש, כמו ממכה.

ועכשיו אני חושבת על מה עובר עליכן,

אני קוראת את כל מה שכתבתן ואני מגלה שני דברים:

א. זה ממש מזעזע גם אתכן

ב. חלקיכן מספרות שזה לא פעם ראשונה שזה קורה בקבוצת ווטסאפ, שקיבלתן דברים דומים בקבוצות אחרות…

ההצעה שלי:

מי שמרגישה שהיא יכולה לשתף את אמא שלה, אני ממש ממליצה לשתף.

זה אומר לבקש מאמא לשוחח בפרטיות,

להראות לה את ההודעה הזו ולומר לה “אמא, תראי מה רובוט שלח בקבוצה”,

ולקבל את התמיכה שלה.

אמנם, לא כולנו בקשר פתוח עם אמא שלנו,

אבל לא צריך בהכרח קשר פתוח כדי לשתף דבר כזה.

כל אחת פשוט יכולה לדמיין את התגובה של אמא שלה,

ואם הדמיון הוא חיובי, אם את מדמיינת אותה תומכת בך,

אז אני מאמינה שאת צודקת וממש ממליצה לך לפנות אליה.

אמנם, לחלק מהבנות אין אופציה לשתף את אמא,

ובמקרה כזה, תחשבו אם יש לכן אחות גדולה,

או מורה שאת סומכת עליה, או כל מישהי אחרת שהיא מעל גיל 18,

שאת יכולה פשוט לשתף ולפרוק ולקבל ממנה חיבוק.

***

לאחר ששלחתי את ההודעה הזו, שלחתי הודעה נוספת:

רעיון נוסף:

אם יש כאן בנות שפחות נוח להן ליזום שיחה עם אמא שלהן בנושא הזה,

עבורכן אני מציעה משהו ממש קל.

פשוט תשלחו לה את ההודעה הזו ששלחתי כאן, (שמתחילה במילים “בנות אהובות”) . אמא תשאל אתכן מה זה, למה שלחת לי, ותתעניין, ואז תוכלו להסביר לה. מחזקת אתכן לשתף את אמא או מישהי מבוגרת אחרת שאתן סומכות עליה. חיבוק

***

לאחר שתי ההודעות הללו, חשבתי לעצמי: מעניין מי מהבנות בקבוצה באמת פנתה לאמא שלה. (או לאחות שלה, או למורה, או לאישה אחרת שהיא סומכת עליה).

השערה שלי: לא הרבה מהן פנו. הן נשארו עם זה לבד.

העדיפו להתגבר בעצמן, לא לעשות עניין. לא לבקש עזרה, כי “מה בסך הכל קרה”.

וכעת, מהבוקר ועד השעה הזו, אני מדמיינת מה עובר עליהן.

איך הן כל היום מנסות לגרש מתוך הראש, והלב והנשמה,

תמונה אחת של גיהנום. ולא מצליחות. ובולעות את הרוק, ועוצמות עיניים, ופוקחות שוב. וזה לא נעלם.

ומחר יהיה יום חדש, והתמונה תתפרץ מדי פעם לתוך שגרת היום שלהן,

אבל מחרתיים כבר פחות, ובסוף הן יצליחו להדחיק.

וכך, במקום לדבר, לפרוק, לעבד, לשאול, לשמוע, לראות עיניים טובות שמביטות בהן, הן יעשו את הדבר הכי עצוב ובודד:

הן ישתקו.

והכאב והרוע והלכלוך שהוצמד לגופה העירום של ילדה בת 12, ימות בתוכן לנצח.

ועכשיו,

אני פונה לכל מי שקורא את הפוסט הזה ויש לו ילדה, או ילד, או אח קטן, או אחות קטנה,

שיש להם כבר ווטסאפ.

מי יודע לאיזה דברים הם נחשפו, ולא סיפרו לנו.

ומי יודע למה הם יחשפו בעתיד הלא רחוק.

ואתם יכולים להיות החיבוק שלהם.

(ואולי אפילו לא רק חיבוק, אלא גם תיקון מסויים: המקור שלהם לשמוע את האמת על גוף, ואיברים, ומיניות טובה ואוהבת.)

אתם יכולים למשל, לשלוח להם ווטסאפ, ולכתוב בו משהו כמו:

“אהובית, מה שלומך? שמעתי שמסתובב עכשיו איזה רובוט ששולח דברים ממש מזעזעים בקבוצות. תמונות לא צנועות ופוגעות וקשות לצפייה. אולי יצא לך במקרה לראות את זה? אם ראית את זה אני רק רוצה לתת לך חיבוק גדול. ותדעי שאם את רואה דברים שעושים לך רע, תמיד תמיד תמיד, את יכולה לבוא לקבל ממני חיבוק כזה. אגב, אני ממש לא אכעס או משהו כזה “.

וגם, אפשר גם לפתוח את זה בשיחה.

אני למשל ניצלתי את ההזדמנות הזו כדי לשוחח על זה עם הילדים שלי. סיפרתי לילדים שלי (בני 8 ו 12), מה קרה לי היום בקבוצה בווטסאפ, ואיך הרגשתי. (בלי לפרט יותר מדי, אבל כן אמרתי להם שהיתה שם תמונה של פדופיליה. הם יודעים מה זה). ודיברנו על זה, והתפתחה שיחה על המון נושאים שקשורים לזה, והיה מדהים.

אם קראתם עד כאן, תודה לכם.