על צפייה בפו*נו ובחירה חופשית

אוריה מבורך

 

בשנות התשעים ארצות הברית געשה ונרעשה בעקבות הצעת חוק לאסור הפצה של פו*נו. משפטן ידוע מאוד בשם רונלד דוורקין אמר שהוא לא חושב שצריך לאסור על הפצת פו*נו, מכל מיני סיבות כמו “אנשים הם יצורים בעלי חירות ויכולים להחליט בעצמם מה טוב להם”, ובכלל “העובדה ש *קומץ אנשים סוטים* משכירים קלטות פו*נוגרפיה וצופים בהן בסתר, לא מצדיקה שימוש בחוק כדי להחליש את חופש הביטוי”. או משהו כזה.

קופצים לשנת 2021. מסמך שגרתי שנוסח על ידי פרוייקט עצמאי של חינוך למיניות בריאה, שמופץ עכשיו בקרב מורים, הורים ונוער, משקף לנו את המציאות, לפיה מובן מאליו שכווווללללם צופים בפו*נו, ולא באמת מסוגלים להפסיק. המסמך מדבר על פו*נו במונחים של גמילה, ואפילו מציע לבני הנוער מתאדון, תחליף סם בדמותה של תמונת סטילס שבה רואים את הסצנה ואת התקריבים אבל בלי חוויית המשתמש הנלוות לווידאו.

בשנת 2021, מיליארד בני נוער ברחבי העולם מודים לך, רונלד, על שהערכת כראוי את מידת החירות של היצור האנושי.