מכונה לייצור דתל"שים

אוריה מבורך

כשכתבתי בפרקי הפתיחה של הספר “מה את מבקשת” את הקטע על אילה, לא ידעתי שסיפרתי את הסיפור המדוייק של הבחורה הדתלשי”ת האנונימית הזאת. כזכור למי שקראו את הספר, אילה היא הנערה שעומדת מול המראה ובוכה כשהיא מגלה שיש לגוף שלה משמעות מינית, ושהיא עצמה חווה תשוקה מינית, וכתוצאה מכך מחליטה להתחבא מאחורי סוודר עבה שיסתיר אותה. וכל זאת בתיווך של “שיח פוריטני” דתי, שאותו היא הפנימה מהסביבה הדתית שגדלה בה.
ייתכן שזו תמונה של ‏טקסט‏
 
אני קוראת את הווידוי הכואב של הדתל”שית היקרה הזאת, ושמה לב שמכל הסיבות שהובילו אותה לבחור בעזיבת התורה והמצוות, היא בוחרת לציין רק את הנושא הזה. זה אומר המון.
לדעתי, כמות הדתלשי”ם שהשיח הפוריטני המקולקל דחף אותם החוצה מהעולם הדתי, היא בלתי נתפסת. הרבה מעבר לשאלות פילוסופיות אם אלוהים קיים או לא. זה פשוט הבסיס של הבסיס: “אם הדת שלי מתייחסת (לכאורה) אל המיניות שלי, בצורה כל כך שלילית, אז היא בעצם שוללת אותי מהיסוד. אני לא יכולה לספר לה שום דבר עמוק על עצמי. ואני לא יכולה להאמין לה, ואני לא יכולה לבטוח בה”. ככה נשמעת מחשבה לא מודעת של נערה בת 16 שמוקפת בשיח פוריטני.
 
ורק היום קיבלתי הודעה בפרטי, מנערה שרצתה לקרוא את הספר, ושלושה אנשי החינוך ששאלה אותם לגביו אמרו לה שזה ספר פסול. בין הנימוקים: כתוב שהמחברת מלמדת במדרשת לינדנבאום ולכן זה בטח אומר שהיא פמיניסטית מסוכנת. וגם, המחברת מעבירה ביקורת על רבנים. מעניין אם אנשי החינוך הללו יודעים, שבמילים האלו ייתכן שהם הורידו את הנערה הזו בתחנה האחרונה בדרך אל הדתלו”ש.