מיניות נטולת שמחה

 אוריה מבורך
 
הביטו בפוסט הבא שנכתב באנונימיות בקבוצת וידויים בפייסבוק:
 

הזוג הזה לא קיים יחסים כבר שנה. כי כשזה רק שניהם ביחד באינטימיות, “היא לא עושה לו את זה”. הוא צריך פעלולים ואפקטים מיוחדים, בעיקר של שילוב אנשים זרים בתוך האקט, כדי שיהיה לו בכלל חשק לגעת באישה שהוא אוהב.
 
הקוראים של “מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף”, מקבלים כאן דוגמא חיה לאופן שבו שיח השחרור המיני מנשל מהמיניות את ה”שמחה” וה”ברכה”, ומשאיר רק הרובד של ה”הנאה”. (שימו לב, אני משתמשת כאן במושגים הללו באופן ספציפי, כפי שפיתחתי אותם בספר).
 
שיח השחרור המיני אוהב לומר שהמיניות לא חייבת לבטא אהבה, אבל כשיש אהבה, המיניות יכולה פתאום להפוך להיות כלי לביטוי שלה. כלומר, שיח השחרור המיני מבקש לזגזג כראות עיניו בין “הנאה” ל”שמחה”. אבל מסתבר שזה לא תמיד עובד. לפעמים נישול המיניות מהרובד של השמחה, פשוט שוחק לחלוטין את קולטני המשמעות שלה, ומותיר אותה נכה.
 
אם לגבר הנ”ל הייתה יכולת לחוות את הרובד של ה”שמחה” במיניות שלו, לא הייתה לו שום סיבה להתנתק פיזית מאהובת ליבו במשך שנה שלמה. אבל כשהמיניות לא מבטאת שום משמעות מלבד הנאה פיזית, היא מופעלת רק על ידי כפתורים של גירוי. הרגש הזוגי, העמוק, האינטימי, פשוט חסר אונים במגרש הזה.