מה ההבדל בין תשוקה לאינטימיות?

“אוי, סליחה”.

מה סליחה? איזה פחד! למה שלא תצעק ג’וק ותקפוץ מהמיטה? הכל הרוס כבר בכל מקרה אם יש לך צורך להתנצל. כשגבר אומר לך “אוי סליחה” תוך כדי, בוודאות קרה משהו רע… גם את המילה “סליחה” בפני עצמה אני לא מעוניינת לשמוע, וגם רק “אוי!” אינו מבשר טובות.”

כשקראתי את זה נזכרתי במשפט חינוכי כזה ששמעתי רבות בתור נערה, וכיום הוא ממשיך להיות נפוץ: “אל תאמינו למה שרואים בסרטים. יחסי מין בחיים האמיתיים הם לא כמו בסרטים הרומנטיים האלה, שבהם הכל מושלם”.

(שימו לב, המשפט הזה לא עוסק בסרטי פור*נו אלא בסרטים רומנטיים חביבים, וכך גם הפוסט הזה)

המשפט הזה נכון מאוד ושגוי מאוד.

הוא נכון, כי יחסי אישות זה באמת לא כמו “מה שרואים בסרטים”. ברגעי המיניות בסרטים הללו, “הכל מושלם”, ובאמת, בחיים האמיתיים זה אחרת. בחיים האמיתיים אחד מבני הזוג אפילו עלול לומר “אוי סליחה” תוך כדי, על משהו שלא התרחש בדיוק כמו בסרטים.

אבל המשפט הזה שכולנו גדלים עליו: “זה לא כמו בסרטים”, הוא גם שגוי מאוד. הוא שגוי כי הוא נאמר לנו בדרך כלל כדי לגרום לנו “להנמיך ציפיות”. כביכול “הסרטים” מציבים לנו איזשהו רף גבוה, גבוה מדי.

אבל כשקראתי את הטקסט הזה שמתפרסם באתר וואלה, שמתייחס בכזה בוז לרגע של “אוי סליחה” בסיטואציה המינית, הבנתי שוב, בפעם המיליון ואחת, שיש רף גבוה הרבה יותר של מיניות ששיח השחרור המיני כנראה פשוט לא מכיר, לא שמע עליו, ולא חווה מעולם.

כי אם הוא היה חווה מיניות מהסוג הזה שבו “אוי סליחה” זה רגע אדיר, עצום ועוצמתי, הוא היה מתנסח אחרת לחלוטין.

אם הוא היה מכיר את האופן המופלא שבו רגעים “לא מושלמים” מתפקדים בתוך הסיטואציה המינית, הוא היה מכייל מחדש את מד הציפיות שלו, ומייחל למיניות אחרת לגמרי ממה שהוא מייחל לה כרגע.

אני רוצה להציב לרגע את כל המשתייכים לשיח השחרור המיני, מול אלו המשתייכים לשיחים אחרים, שמרנים יותר (לא רק דתיים), ולשאול כל קבוצה, “מה את מבקשת?”.

בהקשר המיני השאלה הזו מתורגמת ל”איך נראה המפגש המיני הגבוה, העוצמתי, המחובר, העמוק, והרצוי ביותר עבורך?”

נדמה לי שההתרחשות ששיח השחרור המיני יסמן בתור המדרגה הגבוהה ביותר, תהיה רק חצי הדרך עבור השיחים השמרניים. השיחים השמרניים יתבוננו בסיטואציה ה”מושלמת” שמציגים הסרטים הרומנטיים הללו, זו שמופיעה הכי גבוה בסולם של שיח השחרור המיני, ויתאכזבו: מה, זהו? בזה אנחנו אמורים להסתפק?

ההבדל בין מיניות של שיח השחרור המיני לבין מיניות ששייכת לשיחים שמרניים, נעוץ בין השאר במינונים השונים של ‘תשוקה’ לעומת ‘אינטמיות’.

תשוקה ואינטימיות הם שני צירים הפוכים. אנחנו זקוקים לשניהם, אבל לצערנו זה מסובך, משום שהם באים בהכרח אחד על חשבון השני. יצירת איזון בין השניים היא משימה זוגית מתמשכת.

בשפה שלי, “תשוקה” היא המשיכה למושלם. תשוקה מינית מתעוררת על ידי גורמים פיזיים שמקרבים אותנו זה לזה. מראה מושלם, נטול פגמים, חוויה חושית מושלמת, סיטואציה “מושלמת”, שמצטלמת טוב ועוברת מסך גם כשמדובר באנשים זרים שצופים בה.

מגילת שיר השירים, שלדעתי ממוקמת גבוה מאוד בציר התשוקה, ולא סתם היא מסתיימת בפרידה, תכנה זאת כך: “כולך יפה רעייתי, ומום אין בך”. (ושיח השחרור המיני יוסיף: “ואילו היה בך מום, הייתי כותב על זה כתבה שמכניסה את זה לרשימת הרגעים שאנחנו לא רוצים לחוות במיטה”).

לעומת זאת, “אינטימיות” (בשפה שלי), היא הרצון להתקרב אל הבלתי-מושלם, לחשוף את הסודות הפגומים שיש בנו, ולהיחשף אל הסודות הללו אצל הזולת שאנחנו אוהבים.

בהקשר המיני, האינטימיות היא אירוע לא-מושלם ביי דפנישן. ההתרחשות האינטימית היא הרבה יותר חשופה ופגיעה מאשר ‘תשוקה’, משום שאם אנשים זרים היו צופים בה, הם היו מתרחקים ולא מתקרבים. כלומר, אם בן הזוג נחשף לפגם של זולתו, וזה מעורר אצלו תחושת ביחד, עיטוף רגשי עמוק, צחוק ואהבה, סימן שהזולת הזה איננו “זר”.

המקסימום ששני זרים יכולים לחוות, זה תשוקה.

רק אנשים שהם ההיפך מ”זרים”, יכולים לחוות גם אינטימיות.

אני מוצאת דוגמא למודל כזה, שממוקם גבוה מאוד בציר האינטימיות, במדרשים על רבי עקיבא ורחל.

רבי עקיבא ורחל גרים בעוני, לאחר שרחל, בת העשירים, נושלה מכל נכסיה מפאת אהבתה לרועה הצאן הפשוט, עקיבא, ומפאת אהבתה לתורה שהוא מבטיח לה שילמד.

לאחר שנים רבות, כשר’ עקיבא חוזר לביתו כשהוא כבר גדול בתורה, שכנותיה של רחל אומרות לה “התקשטי, בעלך חזר, את לא רוצה שיראה אותך ככה!” והיא עונה להן “יודע צדיק נפש בהמתו”. אנחנו מחוברים בנפש, הוא אוהב אותי ככה, פשוטה, בלי קישוטים.

ומהתחלה הם היו ככה. המדרש מספר לנו שבימות החורף עקיבא ורחל הצעירים היו ישנים במתבן, והוא “הָיָה מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתּוֹךְ שַׂעֲרוֹתֶיהָ”. זו לא פרסומת לשמפו שמתרחשת באסם פסטורלי. הם באמת עניים, ומבחינה פיזית הם לא מושלמים. יש שם לכלוך. והם ביחד בלכלוך הזה. אני בטוחה שמדי פעם הם גם אמרו “אוי סליחה”, וצחקו, ואז הפסיקו לצחוק והתבוננו זה בעיני זו והתחבקו כל כך חזק.

וזה הרבה יותר ביחד ממה ששני כוכבי-השלמות-הקולנועית יכולים בכלל להתחיל לדמיין.