מה הבעיה בפורנו?

אז מה הבעיה בפורנו? העולם המערבי הנאור מציע שלל סיבות מדוע פורנו הוא שלילי: ניצול של נשים שלא באמת מעוניינות בכך, הצגת מיניות באופן משפיל ונטול רגש, הצגת מיניות באופן שלא תואם את המציאות, וגם – הפורנו עלול להוביל ל”ציפיות מוגזמות” מהמפגש המיני, ובנוסף גם עלול להעלות את סף הריגוש ולכן להוביל לחוסר יכולת לחוות הנאה ממיניות.

פעם עשיתי ניסוי והחלטתי לשאול כל אדם מערבי נאור שפגשתי, מה הוא חושב על הרעיון של “פורנו מוסרי”: פורנו שמככבים בו אך ורק זוגות נשואים, לא מנצל נשים, מציג מיניות נאורה, אצילית ומלאת אכפתיות, וגם דואג שהמיניות המיוצגת בו תהיה תואמת את המציאות. האם לדעתך, כך שאלתי, יש בעיה בפורנו מסוג זה?

לפי תוצאות ה”ניסוי” הלא-רשמי הזה, גליתי שאנשים מערביים נאורים וליברלים נחלקים לשניים: אלו שסוברים שאין שום בעיה בפורנו “מוסרי”, ואלו שסוברים שעדיין יש בו בעיה, אבל מגמגמים ומתקשים להסביר לי, ולעצמם, מהי בדיוק.

לאנשים מהסוג השני, המתקשים להסביר, אני מציעה את המילה “צניעות”. “אולי הבעיה היא שזה לא צנוע?”, אני שואלת אותם. ובאמת, אנשים דתיים שעדיין לא נכבשו לחלוטין במשקפיים של שיח השחרור המיני, שלא איבדו את היכולת לראות בצניעות משהו עמוק, בדרך כלל עונים אחרת לגמרי על השאלה “מה הבעיה בפורנו”. “מה זאת אומרת?!”, הם מזדעקים. “זו תועבה!!!”

התשובה של הדתיים לשאלה מה הבעיה בפורנו היא תשובה שליברלים פעמים רבות חושבים עליה שהיא חשוכה כזאת, פרימיטיבית כזאת, פוריטנית כזאת… אבל למען האמת, התשובה הזו עשויה להעיד על חיבור למדרגה אנושית גבוהה, של מגע עם הסוד. גישת הסוד מעוניינת שדברים מסוימים יתרחשו אך ורק בין איש לאשת בריתו, ולא בשום סיטואציה אחרת. חילול הקודש, חילול הסוד, חילול הברית, נתפס על ידי גישה זו כתועבה. חילול הקודש הוא דבר מתועב.

במובן הזה, זה ממש לא משנה אם הפורנו הוא “מוסרי” כביכול, או שמא נצלני ולא מחובר למציאות. פורנו הוא הדרך הקיצונית ביותר לפגוע באהבה, בברית ובקדושת המיניות שאנשים דתיים מאחלים שתשרור בינם לבין איש או אשת בריתם, בהווה או בעתיד.

אני חושבת שנערים דתיים שנופלים לצפייה בפורנו מבינים היטב שמדובר בהרהורי עבירה. נערות דתיות שנופלות לצפייה בפורנו מבינות היטב שמדובר ב”עבירה”, בתכנים שאין שום היתר הלכתי לצפות בהם, גם לא לנשים. כשאנו עונים על השאלה “מה הבעיה בפורנו?” בתשובה “הרהורי עבירה”, אנחנו עלולים למסמר באופן סופי את החוויה המינית לתחושה של גועל נפש.

אבל אני לא בטוחה עד כמה הם מבינים את הקשר של צפייה בפורנו, להתפוגגות של הסוד, לריסוק היכולת להטעין את המיניות במיתוס של “האחד” ו”האחת”, ולאובדן האפשרות לחוות אי-פעם מיניות שיש בה “וואו” מהסוג של קדושת ארון הברית ששורפת את כל מי שמביט בה. אני לא חושבת שהם מבינים לעומק את הבגידה שהם בוגדים בעצמם, בחלומות שלהם על אהבת אמת בלתי מתפשרת, ברומנטיקה שפעם הם עוד האמינו בה, לפני שפיתחו ציניות ושנאה עצמית.

מיתוסים כמו “את האחת והיחידה”, “אתה האחד והיחיד”, “לא היה אף אחד לפניך, ולא יהיה אף אחד חוץ ממך”, שהופכים בעקבות הפורנו ל”היו לי הרבה לפניך, ראיתי כל כך הרבה, אתה לא היחיד שלי, את לא המיוחדת שלי”, הפגם שאותם צופי פורנו פוגמים באהבה ובמסירות שלהם לאישה או לבעל העתידי שלהם, איבוד החוויה הקריטית, המופלאה, של ברית – כל אלו הרבה יותר חמורים והרסניים מהרהורי עבירה או הוצאת זרע לבטלה. השיח היהודי הבריא חייב להפסיק להדגיש את הרהורי העבירה, ולחזור לדבר על ברית, על אהבה, על סוד. (מתוך “מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף”, מאת אוריה מבורך).