כל אחת ומה שבא לה?
אוריה מבורך
לאחרונה העלתה הזמרת עדן בן זקן תמונה בביקיני חושפני, ומיהרה לספוג תגובות רבות המבקרות את החשפנות בתמונה. התגובות לביקורות לא איחרו להגיע, ולמי שלא יודע, אנחנו חיים בשנת 2022, לא בשנת 1892. בשנת 2022 חוקי הדיון הם כדלהלן:
– “היי, אתה, אני חושב שאתה עושה משהו לא ראוי”.
– “אבל אני עושה מה שטוב לי”.
זוהי הלוגיקה של עידן האסתטיזציה: “אני אעשה מה שבא לי, ולכם אסור לומר שזה לא ראוי, כי… (סיבה אסתטית כלשהי: כי בא לי, כי מרגיש לי נכון, כי טוב לי, כי זה החלום שלי).”
לכל לוחמי האסתטיזציה הנלהבים שהתנפלו בחירוף נפש להגן על “זכותה של האישה לעשות מה שטוב לה”, והקפידו לסתום את פיותיהם של “החשוכים” ש”העזו” לכתוב לה את העמדה הבלתי מתקבלת על הדעת, שזה לא מכבד להצטלם בביקיני חשוף ופרובוקטיבי במיוחד: אולי שכחתם את כללי הדיון שאתם עצמכם קבעתם, אז אני רוצה ברשותכם להזכיר לכם.
זה הולך ככה:
– “היי אתה, אני חושב שאתה עושה משהו לא ראוי כשאתה מעיר לעדן בן זקן על הצילום שהעלתה לאינסטגרם”.
– “אבל אני עושה מה שמרגיש לי נכון”.
אז למה התמונה של עדן בן זקן פוגעת בנשים (אפילו שהיא לא התכוונה)? ומדוע השיח הליברלי שמתייחס אל תמונה של זמרת מפורסמת באינסטגרם כמו ‘אינדבידואל פרטי שיעשה מה שבא לו’ הוא צבוע וסותר את עצמו?
צפו בשיחה מרתקת שערכתי עם יפה צוקרמן על מחאת הביקיני של עדן בן זקן ופאולה רוזנברג: