הסדרה "פשוט ככה" מלמדת אותנו להיעלב בכוח

אוריה מבורך

בסרטון: שתי סצנות מתוך הפרק ששודר השבוע מתוך הסדרה “פשוט ככה” (סדרת ההמשך ל”מיניות והעיר הגדולה”). זה יראה לכם כמו פארודיה אבל אני מבטיחה לכם שזה רציני לגמרי. צפיתי בכל ששת הפרקים ששודרו עד כה, והגעתי למסקנה שבסוף הסדרה יהיה מבחן. הסדרה הזו היא אולי האירוע הטלוויזיוני הדידקטי ביותר מאז “Candy can do it”, אבל הפעם במקום הילד החמוד עם הכיפה שמלמד אותנו אנגלית, קיבלנו שלוש מורות אמריקאיות שמלמדות אותנו בכל פרק ופרק, על האסור והמותר לפי ספר כללי הפרוגרס והתקינות הפוליטית. בחיי, החוויה כאן היא כל כך בית-ספרית שבתחילת כל פרק אני מחכה שיקריאו את השם שלי ויסמנו לי נוכחות.

והפעם, ילדים, בואו נלמד על “ניכוס תרבותי”. לא, אל תסכלו עליי כאילו אתם לא יודעים על מה אני מדברת. זה ממש לא מתקדם מצידכם. איף, כמה חושך. אנשים שיש להם על המדף בובות שלבושות כמו בספרד ובתאילנד. אנשים שמעלים בדעתם ללבוש סארי הודי בלי רשות של הודי כלשהו. די, יש גבול לרמת השחיתות המוסרית שהלב שלי יכול לספוג. תנו לי רגע. אני נושמת עמוק וחוזרת לעצמי.

אוקיי. לגמתי מים. אני בסדר. אני כבר לא כועסת.

זו לא אשמתכם שנולדתם פריווילגים.

בדיוק בשבילכם הפקנו את הפרק הזה, שילמד אתכם שיש המון, אבל המון דרכים לפגוע באנשים,

כלומר, באנשים לא-לבנים.

אז בפעם הבאה שתחשבו על משהו, לא משנה על מה,

או שתרצו לקנות משהו, לא משנה מה,

או שתגידו “לבריאות” למישהו שעשה אפצ’י, או שתנחרו בלילה מתוך שינה,

קחו בחשבון שהייתם חסרי רגישות והנצחתם יחסי-כוח.

ואם יהיה מחסור ביחסי-כוח, אל דאגה, אנחנו נדאג לייצר מלאי חדש.

(עדיין לא הבנתם מה זה ניכוס תרבותי ולמה העולם המערבי חושב שאנשים לא-לבנים הם כמו הילדה ההיא בכיתה ו’ שנעלבת מכל דבר כדי לפצות על מחסור בתשומת לב? גם אני לא. מקווה שלא יכריחו אותנו לחזור על הקורס פעמיים).