חילונים יקרים שלי, שוב צנזרתם את הראי

נכון, אני דוסית, אז לכאורה אני אמורה לצקצק על ה”פריצות” של המרצה. בנוסף לכך אני גם פמיניסטית, אז אני אמורה לצקצק על ה”שוביניזם” שלו. אבל אני לא מוכנה לתת לשיח המערבי את התענוג של הצטרפות לצקצקת הקבועה שמחפשת לה בכל פעם מושא כדי לתחזק על גביו את תדמית טוהר המידות של עצמה.

לפני כמה שנים קראתי כתבה באתר ישראלי פופולרי. הכתבה עסקה בסוגים שונים של שירותי אינטרנט, ופתחה במילים הבאות: “כשאנחנו צורכים את הפורנו שלנו, זה ממש לא לעניין כשהאינטרנט נתקע”. (משהו כזה). נדהמתי מהשימוש הנון-שלנטי במילה “אנחנו”, וידעתי שבזאת הדירו אותי מהנמענים של הכתבה הזאת. לא הדירו רק אותי, אלא גם את חבריי למגזר הדתי, שגם אם הם חס וחלילה צורכים פורנו, הם לעולם לא יעשו לכך נורמליזציה כדי להדגים את מעלותיו של אינטרנט מהיר או שפת מחשב.

לעולם לא תמצאו בבשבע, השבועון לציבור הדתי, מקור ראשון, כיפה או סרוגים אמירה כמו: “אני בטוח שכולכם מתעניינים בפורנו, נכון?”

אז למה באותו אתר ישראלי פופולרי נוכל למצוא אמירה כזו, תחת המילה המכלילה “אנחנו”? פשוט מאוד. משום שלא מדובר באתר דתי (יהודי, מוסלמי או נוצרי), אלא באתר “נטרלי” כביכול. ברירת המחדל הניטרלית של נמעני האתר הזה היא: “אנשים מערביים”. או במילים אחרות: “אנשים שמתייחסים לפורנו כשעשוע לגיטימי, טריוויאלי, שאין שום סיבה להתנצל עליו”.

זו בדיוק הסיבה שהמרצה הנ”ל לא עשה שום דבר חריג או מוזר. הקהל שלו אלו סטודנטים של הטכניון. לא של מכללת אמונה.

האם הוא עשה דבר בעייתי? לדעתי כן. תחת שום נסיבות אני לא מוכנה לקבל נורמליזציה של פורנו. אבל הרשו לי להשתגע מהצביעות של השיח המערבי. תעשיית הפורנו מגלגלת בכל שנה מיליוני שקלים ישראליים, ללא שום צנזורה, מפאת נימוקים של “חופש הביטוי”. אבל פתאום כשמישהו אומר את המובן מאליו, “אתם מתעניינים בפורנו”, השיח המערבי נזעק לצנזר את המראה ששמו לו מול הפרצוף.

מכירים את האנשים האלה שמזמינים ארוחת שחיתות עם דיאט קולה? נמאס לי. לא מוכנה להצטרף לדיאט קולה שמחפה על טונות של שחיתות.

אנחנו במגזר הדתי, רגילים למושג הזה של “חשבון נפש מגזרי”. ההתנתקות יצאה אל הפועל חרף המאמצים של המגזר “להתנחל בלבבות”? חשבון נפש. רב נערץ תוקף מינית את תלמידיו בחסות שתיקתם של רבנים אחרים? אוטומטית החברה הדתית כולה מוצאת את עצמה נבוכה ומושפלת “איפה טעינו”.

אני יכולה להיות פמיניסטית מהיום ועד מחר, אבל כשה”חילוני” מצביע עליי בתור מי ששייכת לתופעה של השתקת פגיעות מיניות במגזר הדתי, ואומר לי “תראי מה קורה אצלכם”, אני מבינה את ההיגיון שלו. כי אני לא רק פמיניסטית עם ידיים נקיות, אלא אני גם אישה דתית ששייכת למגזר דתי שיש בו נורמות פוגעניות, ואני לא אנוח עד שאבין מה פגום בשיח שאני משתייכת אליו.

הגיע הזמן שאנשים חילונים בישראל, אלו שיושבים מול מרצה כזה או אחר שמניח כמובן מאליו שהם צופים בפורנו, יפסיקו להיתמם. הגיע הזמן שגם אתם, אינדבידואלים חילונים יקרים, שבאמת לא צופים בפורנו ומתנגדים לתעשייה הזו, תעשו חשבון נפש מגזרי. תשאלו את עצמכם איך הגעתם למצב שבו מרצה חביב וטוב לב, פונה אל ברירת המחדל הניטרלית שלו (במילים אחרות: קהל חילוני שהוא לא מכיר אישית), במילים “אני בטוח שאתם מתעניינים בפורנו”.

החלום שלי זה שנשלב כוחות, אנחנו ואתם. שנייצר כולנו סביבה בטוחה, שבה לא תהיה לאף אחת סיבה טובה לומר “אתם בטח צופים בפורנו”. אבל בינתיים אין “אנחנו” ו”אתם”, יש רק “אנחנו” ו- “אל תכלילי אותי, אני אדם פרטי במדינת ישראל שלא משתייך לשום מגזר”.

כן, חילונים אהובים שלי, גם אתם מגזר. אשליית ה”נטרליות” מחפה על היותכם שייכים לקבוצת כוח המכונה “הגמוניה”. גם לכם יש “אנחנו”. “כשאנחנו צורכים את הפורנו שלנו”, זה לא ה”אנחנו” של הדתיים, זה האנחנו שלכם.

אצלנו במגזר הדתי, ילדים גדלים עם כפית של תודעה פוליטית בפה. “אנחנו” ו”הם” מובנה לנו לתוך הנשמה. ובאותו זמן, אצל השכן החילוני, אפס תודעה פוליטית. כולם פתיתי שלג אינדיבידואלים שלא שייכים לשום “אנחנו”. היום שבו כל ילד חילוני ידע לזהות את הקשר שלו ל”אנחנו” של ווינט, וואלה, מאקו, או של המרצה בטכניון, יהיה היום שבו יהיה אפשר להתחיל לדבר כאן על שינוי אמיתי.

פמיניסטיות חילוניות אהובות, אני מוכנה לעשות חשבון נפש על חטאי המגזר שלי. מה אתכן?