הסיפור של אושרי

ולפני שתראי משפט זה כהטרדה אתחיל להסביר את עצמי.

השעה כפי שאת רואה בפינה השמאלית למעלה מאוחרת, אחרי שסיימתי להשכיב לישון את הקטן מבין ארבעת הקופים שלי שכמובן חולה בשפעת. הושבתי את עצמי עם כוס קפה שחור לסיים את הספר שלך. ספר שהתחלתי אותו בראש השנה, ומסתיים לו רק עכשיו.

הספר “מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף”, הוא המסע האישי שלי. הלא ייאמן הוא התוכן שלו שנגע וליווה אותי, חיזק וחידד אותי במשך כל המסע הזה שתכליתו הולכת להתמקד ברגע אחד מחר בצהריים- נתינת הגט לגרושתי לעתיד.

בתקווה שאת עוד מסכימה לקרוא ולא עשית delete למכתב אחזור מעט אחורה ואנסה להסביר לך למה אני עד כדי כך אסיר תודה לך ולבשורה שאת מביאה איתך.

אני אושרי (שם בדוי), נעים מאוד, בחור נורמטיבי (עד כמה שניתן לומר) מגוש דן. גדלתי במוסדות החינוך הדתיים-ליברליים הקלאסיים. הייתי אפילו ה”דוס” בשכבה, משפחה טובה, אחים מקסימים, בני עקיבא, מד”א, מגמות בבית הספר וכ’ו. את כל זה אני מספר לך מכיוון שתביני שאלה אורח חיים של מישהו שהמיתוס של ”האחת” היה אצלו חזק…

שמרתי נגיעה מלפני הבר מצווה על אף היותי נוכח, חוץ מהמסגרת הבית ספרית, בלא מעט מסגרות מעורבות. תמיד הייתי נוכח בויכוחים בענייני דת ומיניות. הייתי ה”בל”ח” של הסניף, ששומר את עצמו לטובת הנסיכה שתגיע ביום מן הימים…

(זכור לי בתיכון שיצאתי אפילו עם מעין דוגמנית צעירה שאחרי שבועיים שיצאנו גילתה שאני שומר נגיעה אותנטי, ונשיקה היא לא תקבל ממני, אז היא נפרדה ממני)

לאחר מכן המשכתי לישיבת הסדר, שם ”המתתי” את עצמי באוהלה של תורה על אמת, והתגייסתי לצבא.

במהלך התואר הראשון פגשתי אשתי לעתיד, חילונית גלאט שמתעניינת בדת…

הסיפור היה יותר מדי הוליוודי ומאוד מהר התחתנו: ארבעה ילדים, ועל כל שולחן שבת שבו התארחנו, סיפור ההיכרות שלנו היה רגע של התפעלות והתרגשות.

גרושתי (לעתיד הלא רחוק בע”ה) הגיעה ממקום מאוד חילוני… בשפה שלך, מ”שיח ההשגבה”…

אבא שעובד בתקשורת ושותף לכמה מתוכניות הטלוויזיה שאת בטח מכירה, אמא מרצה לאומנות שיודעת להסביר לבת שלה בגיל העשרה, שאי אפשר להיות חברה של מישהו מבלי ”לתת לו”.

זה לא המקום לגולל את הסיפור המלא, אך נקודת ברירת המחדל בינינו היו מאוד שונות.

במהלך נישואינו היינו במערבולת מתמשכת בנוגע לנושא הזוגיות והמיניות. ייעוץ, טיפול, שיחות עד בלי די, אבל זה פשוט לא עבד.

יום אחד, הברית התרסקה.

ואז שוב פעם…ושוב פעם ושוב פעם…עם גברים שונים…

ואני מכיל ובולע הכל, כדי להצליח איכשהו אולי לשקם את הבית…את המשפחה…את הברית…

לא אמרתי את זה לחבריי הקרובים, אבל פייר- היא ריטשה לי את הנשמה.

כשהסיפור רק התחיל, קניתי לה במתנה את הספר שלך.

היא התלהבה נורא והתחלנו לקרוא בו שנינו אפילו במקביל.

מאוד מהר היא נטשה אותו, ואני בין שלל עיסוקיי הייתי מצליח לקרוא 2 פרקים אולי בשבת, אבל הולך עם התוכן כל השבוע כולו. רואה מסביבי עוד דוגמאות, מעבד את הנכתב ועוד.

בחלקו האחרון של הספר הענקת לי מתנה אדירה.

הענקת לי מילים, ביטויים וחידודי מחשבה להביע את מה שאני מרגיש.

להבין כמה לא תקין מה שהתחולל פה וכמה הצליחו לבלבל אותי בשם אידאלים טיפשיים כאלה ואחרים.

הרגשתי באופן טיפשי למדי, שלספר הזה יש משמעות בסיפור שלי.

תמיד צחקתי עם אחותי שהגירושין יקרו רק כאשר אני אסיים את הספר הזה (שלחתי לה תמונה לפני כן עם העמוד האחרון).

והנה הלילה קראתי את שני הפרקים האחרונים של הספר וכעת אני מוכן לצעוד לעבר הרבנות, ובע”ה גם לעבר החופה בהמשך, עם מישהי שאני עדיין לא מכיר, אבל אני יודע יש לה מיתוס משלה, שיודעת מה מהות של ברית, ותדע שהממד הפיזי שייך אך ורק לארבע האמות הרחב של שנינו.

אחת הנקודות המשמעותיות שהתחדדו אצלי בעקבות המקרה שלי הוא ההבדל התהומי בין מיניות לאינטימיות. כמה מיניות הייתה לה, אך ללא אינטימיות.

וכמה חזק שריר האינטימיות אצל צעירים דתיים ששומרים נגיעה, שלא סתם מספרים עליהם שהם מצליחים להמיס חילוניות מכיוון שהן פתאום פוגשות משהו כל כך אמיתי…

אז תודה גדולה לך, על הבשורה, על האומץ להתבטא כך איך שאת מתבטאת.

נהנתי מאוד מסגנון הכתיבה ואף העלית לי חיוך לא פעם במהלך הקריאה.

מחזק אותך להמשיך לעסוק בנושאים אלה.

תודה גדולה, לילה טוב.

אושרי.

(שם בדוי, המכתב עולה כאן בהסכמתו כמובן).

****

המכתב הזה נשלח אליי בדיוק לפני שנה. מיד כשהוא הגיע רציתי לבקש את רשותו לפרסם אותו בפייסבוק, אבל חיכיתי. חשתי שלא נכון לפרסם (אפילו בעילום שם), סיפור כל כך כואב, כשהצלקות שלו עדיין טריות.

ופתאום הערב, מיד בצאת השבת, קיבלתי מאושרי תמונה שלו ושל ארוסתו החדשה…

בהתרגשות עצומה הקלטתי לו הודעה והודיתי לו ששיתף אותי בהתפתחות המשמחת הזו בחייו.

והוא הקליט לי תגובה ובה הוא סיפר לי עליה, על האהובה שלו, בכזו מתיקות, והערכה, ועומק. וסיפר לי שארוסתו היא דוסית ומהממת ורוחנית, וגם עבורה זה פרק ב’.

וביקשתי ממנו לפרסם את המכתב שלו מלפני שנה, ושלחתי לו. והוא קרא שוב את המכתב הזה, והקליט לי בקול רועד שהוא קורא ודומע מהתרגשות. “אתה קולט מה כתבת שם על ארוסתך, עוד לפני שהכרת אותה?!” שאלתי אותו.

והוא הקליט לי עוד, וסיפר לי שהם משוחחים על התפיסה שלהם את הנושא של אינטימיות וגוף. בצניעות ובפתיחות. והוא כל כך התאהב בפשטות הבריאה שבה היא ניגשת לנושא הזה של המיניות. “כשזה בריא, זה מושך”. ככה הוא סיים את ההקלטה.

והסכמנו שזה יהיה הסטיקר הבא של “מה את מבקשת”. כשזה בריא, זה מושך.