אין אמת מוחלטת – סתירה פנימית?

אחת ולתמיד: האם המשפט “אין אמת מוחלטת” סותר את עצמו? התשובה בסרטון… אז האם ההגות הפוסטמודרנית מבוססת על כשל לוגי בסיסי, משום ש”אם אין אמת מוחלטת אז גם המשפט הזה עצמו הוא לא אמת?” בסרטון קצר שעלה לפני בערוץ היוטיוב של מכון ידעיה, מציג הרב חיים נבון את עמדתו כלפי הפילוסופיה הפוסט מודרנית:

“פילוסופים פוסטמודרניים מלמדים אותנו שלכל אחד יש האמת שלו, שבעצם לומר שאין שום אמת. הרי כל המשמעות של אמת זה להבדיל אותה משקר. אם אין בעולם שום דבר שהוא שקר אז אין בעולם שום דבר שהוא אמת. זאת אמירה שלכאורה סותרת את עצמה: איך אתה יכול להגיש שהאמת היא שאין אמת?” לאחר מכן מגיע הרב נבון למסקנה: “אין בפילוסופיה של הפוסטמודרניזם עומק פילוסופי גדול”.

הבנתו של הרב נבון את הטענה “אין אמת מוחלטת”, היא מדויקת אך ורק אם לוקחים בחשבון את האופן שבו הטענה הזו הפכה לסיסמא פופולרית, שטחית ושגויה. סיסמא שבה אנשים מסוימים משתמשים כשהם פוטרים את עצמם מעול מוסרי או מחיפוש אחר משמעות. אם החשש שלנו הוא מפני הבנה שגויה ושטחית של עקרונות פוסטמודרניים, הבנה שגורמת לאנשים להיסחף כמו דג מת בזרם של ניהיליזם והיעדר ערכים, מתוך תחושה שבכך הם מיישמים את הטרנד הפילוסופי העדכני הידוע בכינויו “פוסטמודרניזם”, אז התשובה של הרב נבון יכולה כנראה לסייע במניעת הסחף הזה.

אבל אם אנחנו מרגישים, אפילו אינטואיטיבית, שההגות הפוסט-מודרנית (לפחות חלק ממנה) אולי לא כל כך מטופשת, ואולי יש בה משהו, ייתכן שזה משום שאנחנו מבינים את המשפט “אין אמת מוחלטת” כאמירה “אין אמת מוחלטת, אבל יש אמת מסוג אחר”. כלומר, אנחנו עדיין חיים בעולם של אמת ושקר, אבל האמת היא הבניה תרבותית, ולכן אין לה מעמד “מוחלט”. זה לא אומר שההבניה התרבותית היא לא אמת, וזה לא אומר שאין יותר “שקר”

מכון אפרכסת משתמש בהגות הפוסטמודרנית ככלי שיש בו אמת. כלי שיש בו אמירה מוסרית ואפילו דתית. כלי שאחראי על יציקת תוכן ומשמעות בחיי היומיום שלנו, ומסוגל להבהיר לנו מזווית חדשה את הקונפליקטים התרבותיים שאנחנו מתמודדים אתם. מסתבר שכיום, הכלים המודרניים, הישנים והטובים, לא תמיד עובדים. דווקא ההבנה שהאמת היא הבניה תרבותית, אבל עדיין “אמת”, יכולה להיות בסיס לביקורת על תופעות של היעדר משמעות ומוסר.

אז למה “אין אמת מוחלטת” זה לאו דווקא פרדוקס? בראיון שלי עם רועי יוזביץ’ בקישור