תחרות מיס יוניברס הגיעה לארץ.
על שיח ההצדקה של החפצת נשים

תחרות מיס יוניברס מגיעה לארץ ומספקת לנו לא מעט פנינים.

מאז צאת הספר שלי (“מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף”) אני מגלה עוד מאפיינים של השיחים השונים שמופיעים בספר. למשל, שמתי לב שלשיח המתירני (זה שסובר שמיניות זה דבר “נמוך אבל כיף, אז למה לא”), יש מאפיין די מעניין: השימוש במילה “צביעות”. כאשר מישהו מצביע על תופעה מינית מסוימת כ”נמוכה”, השיח המתירני אומר לו “יאללה יאללה, איזו התחסדות”. מילים כמו “צדקנות”, או “צביעות”, מסייעות לשיח המתירני לשדר את שני הרכיבים שלו. מצד אחד , זה כיף (או מועיל, או נוח), אבל מצד שני זה נמוך, ולכן כל מי שמציב סטנדרטים גבוהים יותר, הוא מתחסד, כלומר, כזה שלא מכיר בצדדים הנמוכים של עצמו, שגם הוא פועל לפיהם ביומיום.

כך למשל התבטא המפיק של הקליפ השערורייתי של עדי ביטי, “חמסה חמסה”, שהואשם בהחפצה וזילות של המיניות הנשית. באינסטגרם שלו הוא כתב משהו בסגנון, “יאללה יאללה, הילדים שלכם משחקים במשחקי מחשב של רצח, וצופים בסרטים נוראיים, ועל זה אתם באים בביקורת? צבועים כולכם” .

כעת, לאור הביקורת שמעוררת תחרות מיס יוניברס שתתקיים בארץ, אפשר למצוא את הלוגיקה הזו בדברים של ג’ודי ניר מוזס-שלום . השיח של מוזס שלום לא בדיוק עוסק במיניות, לכן פחות מתאים לקרוא לו “מתירני”, ויותר מתאים לזהות אותו כחלק מתופעת האסתטיזציה עליה דיברתי בספר. כזכור לקוראים, הצגתי שני סוגי אסתטיזציה: הראשון “עומק בגרוש”, והשני “זה נמוך אבל כיף, אז למה לא”. מוזס-שלום משתייכת לסוג השני.

הנה ציטוט מ”סרוגים” , של גו’די ניר מוזס נגד נטע ברזילי ונגד התחסדות:

“אשת התקשורת, ג’ודי ניר מוזס שלום, התייחסה הבוקר לסירובה של הזמרת נטע ברזילי להופיע בטקס ‘מיס יוניברס’, בטענה כי מדובר בקונספט מיושן: “זה כל כך צבוע, כשאנו פוגשים מישהו, הרושם הראשוני הוא המראה שלו. זו פשוט צביעות”.

בראיון לרדיו 103 , אמרה מוזס שלום: “כשאני משדכת בין אנשים תמיד שואלים אותי ‘איך היא נראית? איך הוא נראה?’. הנשים שמגיעות לתחרות מגיעות מרצונן החופשי. הן נהנות. גם נטע ברזילי עצמה רזתה והשתנתה”.

עוד היא הוסיפה: “מדובר בתחרות שהיא טובה לכלכלת ישראל. אנחנו כל הזמן עולים לכותרות בעולם מסיבות שליליות, והנה יש סיבה טובה להראות את הצד האחר שלנו לעולם. גם את המנהיגים שלנו אנחנו בוחרים לפי מראה. אז להגיד שהיא לא מגיעה בגלל שבוחנים נשים על פי המראה החיצוני שלהן, זו צביעות”. (סרוגים, שם, שם)

אנחנו רואים שהשיח של מוזס שלום רוצה להצדיק את תחרות מיס יוניברס, אבל היא לא נוקטת בגישה של “עומק בגרוש”, של השגבה, בבחינת “מיניות האישה היא חגיגה של עוצמה פנימית”. במקום זאת, היא נוקטת בגישה אחרת. היא מציינת שהתחרות הזו טובה לכלכלה הישראלית, נשים נהנות ממנה, ולכן היא לגיטימית. (במילים אחרות: כיף, מועיל, נוח). אבל מה מבחינה מוסרית? כאן מוזס שלום לא מתנצלת, ולא מנסה להסוות את החיצוניות. מבחינתה, “כן, זה באמת חיצוני אבל איזה אנשים צבועים אתם, יאללה יאללה, כולנו הולכים אחרי המראה החיצוני, אז מה נזכרתם להתנגד לתחרות מיס יוניברס?”

אני עדיין מתלבטת איזה סוג של אסתטיזציה יותר חמור: הראשון (“עומק בגרוש”) או השני (“זה נמוך אבל כיף, אז למה לא”) נטיתי לחשוב שהראשון, אבל השיח של ג’ודי מאתגר אותי…