שני ספרים שחובה שיהיו בכל בית!

הספר של הרב יוני רוזנצווייג הוא פריצת דרך חסרת תקדים בשיח הדתי אודות בריאות הנפש. הספר הזה צריך להיות בכל בית בישראל מסיבה פשוטה: אני מכירה באופן אישי אישה מדהימה שסבלה מהפרעה טורדנית כפייתית שהחלה עוד בהיותה ילדה. 

אם אתם הורים, אל תחשבו שהנוער שלכם מספר לכם את הדברים המביכים והמפחידים ביותר על עצמו. יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא. אבל אם יהיה לנו על המדף בבית, את הספר “נפשי בשאלתי: הלכות בריאות הנפש”, הנוער שלנו ידע שאנחנו שם בשבילם, שההלכה שם בשבילם, ואם הם רק יפתחו את הספר, אולי הם יגלו שהם לא היחידים, שלמצוקה שלהם יש שם וטיפול ומזור.

 

וזה מה שמוביל אותי לספר השני: “איך לדבר עם ילדינו על מיניות ואינטימיות”, מאת ד”ר יוכבד דיבו. אם אנחנו רוצים שהילדים והנוער שלנו ישתפו אותנו באותם תהומות שחס ושלום הם נקלעו אליהם (וכיום, יש לצערנו “בופה” בלתי נדלה של תהומות, בלחיצת כפתור), אנחנו צריכים להתחיל לעבוד על זה.

אין שום סיבה שנערה או נער ישתפו את ההורים שלהם בהתמודדויות שלהם בנושא מיניות, צפייה בתכנים פסולים, פגיעה מינית, זהות מינית, הפרעות אכילה, דימוי גוף, וכדומה, אם ההורים לא *הוכיחו לילדיהם בצורה אמפירית* שאפשר לדבר איתם. הספר של יוכבד דיבו מתמודד באופן כל כך מקיף ועדין עם הנושאים הללו, ומעניק לנו כלים בסיסיים ואפילו פשוטים, איך להיות נוכחים בתוך ההתמודדויות של הילדים שלנו.

מצוקות נפשיות חמורות, ולהבדיל, תחום המיניות, הם שני תחומים ששורר בהם טאבו, בוודאי כשמדובר בנוער. בשני הנושאים הללו, מילים לא נכונות שלנו, כמו גם היעדר מילים, פשוטו כמשמעו יכולות, חס וחלילה… (לא רוצה להמשיך את המשפט).

 

הספרים “נפשי בשאלתי” ו”איך לדבר עם ילדינו על מיניות ואינטימיות”, הם ההזדמנות שלנו להיות הורים שמייצרים בביתם מרחב משפחתי שבו יש מילים לכל דבר. מרחב שבו לא נשארים לבד עם שום מצוקה, ולא מאבדים תקווה. פשוט לא יכול להיות שנפספס את ההזדמנות להיות ההורים האלה.

 

בברכת שבוע הספר שמח, לנו ולכל עם ישראל!