תשובה לנערה מתלבטת מכל הלב​

ואז הגיע בום- דיברתי עם מישהי שאני ממש מעריכה, זו המורה שלי להיסטוריה, שהיא הרבה יותר ממורה להיסטוריה בשבילי, היא ממש סוג של אחות גדולה או מדריכה לחיים… דיברתי איתה על צניעות והזכרתי את הספר והיא כזה נרתעה.. ולחצתי עליה ואז היא אמרה משו כמו “היא מקלה בכל מיני דברים שקשורים לחיי אישות, מציגה פסיקת הלכה שלפעמים נוגדת את ההלכה עצמה..”

אני שרופה על המורה שלי להיסטוריה, ומאוד מעריכה את הדרך שלה. והחלטתי שאני מקשיבה לדעתה ומבררת על הספר. הבאתי את הספר לרב של הקהילה ושל הבית כנסת שלנו שיקרא אותו ואשמע את דעתו כשהוא רק נגע בספר הוא הסתכל על הכריכה הקדמית והאחורית, ואז הוא פתח אותו וראה שם “מדרשת לינדנבאום” שהוא אמר שזו מדרשה ממש פמיניסטית (שזה פחות הקטע שלי) ואמר שהוא יקרא (הוא עוד לא החזיר לי את הספר ואת דעתו).

קיצר גם קראתי מאמר שמעביר ביקורת על הספר שהמאמר בדעה שהכותבת מנסה להתאים את התורה לחיים… במקום להתאים את החיים האישיים שלי לתורה הקדושה. כי לדוגמא בספר היא מקלה בענייני צניעות ששרוול יכול להיות עד המרפק וחצאית עד הברך, והצווארון עד קצת מתחת לעצמות הבריח- שאני לא בטוחה שכל אלה מותרים הלכתית. גם היא קצת מדברת על רבנים בצורה לא כ”כ נכונה והשאלה הגדולה היא- מי יישא באחריות של העוול החינוכי שנעשה לקוראות? מי ישלים את חוסר האמון ברבנים, ובכוונותיהם הטובות, לאחר שהמחברת הסבירה להן שלא רואים אותן ולא מתחשבים בעולמן?“

עד כאן השאלה, שאמנם הופנתה לצוות “חברים מקשיבים”, אבל הם הפנו את השאלה אליי ושמחתי מאוד על ההזדמנות לנסח תשובה, ארוכה ומייגעת כהרגלי, לשאלה החשובה הזו. תודה לכל מי שמתאימה להם החפירה הזו על הבוקר, מבחינתי יש כאן הזדמנות לומר משהו לכל אותם נערים ונערות שהתחברו לספר אבל נתקלו בביקורות עליו וחשים בלבול ומבוכה… וכיף לי לשתף אתכם. ואם גם אתם מכירים מישהו כזה, אתם יכולים לשלוח לו את הפוסט.

תודה לך. אני מעריכה כל כך את השאלה שלך, וגם את הרגישות שבה את שואלת ומבררת. התהליך שעשית מאוד מוערך בעייני: התחלת לקרוא את הספר בעצמך, הרגשת שהוא מעניק לך נקודת מבט חדשה שטרם שמעת קודם, ומשום כך החלטת לשאול ולהתייעץ לגביו עם אנשי חינוך שאת מעריכה.

העלית כאן נקודות מאוד חשובות. אני רוצה קודם כל לספר לך באופן כללי על היחס של רבנים לספר, ואחר כך לכתוב לך כמה מילים על השאלה ההלכתית וההשקפתית שהעלית כאן: חשוב לדעת שהספר “מה את מבקשת: ספר אהבה וגוף” קיבל תגובות מדהימות מהרבה רבנים, ביניהם גם רבנים תורניים ושמרניים מאוד!

חלק מהרבנים הללו כתבו לי בעצמם שבחים עצומים ומרגשים על הספר, או התקשרו אליי באופן אישי להודות לי על כתיבתו. חלק מהם גם העלו שאלות והעבירו ביקורת על נקודות מסוימות, אבל בסופו של דבר הבהירו שהיחס שלהם לספר הוא חיובי והם ממליצים לתלמידיהם ותלמידותיהם לקרוא אותו.

יחד עם זאת, יש גם רבנים שמתנגדים לספר. חלק מהרבנים הללו גם כתבו לי באופן אישי את ההסתייגויות וההערות שלהם, ובזכות ההערות הללו, הספר יצא במהדורה חדשה ומתוקנת, שבה השתדלתי לפתור את רוב הבעיות שהפריעו לרבנים הללו. אני מאוד שמחה על המהדורה החדשה. היא הרבה יותר מדוייקת בעייני, ואני מודה לכל מי שכתבו לי ביקורות על הספר, ובכך עזרו לי לשפר ולדייק אותו במהדורה החדשה. המהדורה הישנה מופיעה בכריכה צבעונית עם רקע צהוב, ואילו המהדורה החדשה מופיעה בכריכה צבעונית עם רקע ירוק. כיום אני ממליצה לכל מי שרוכש את הספר בחנויות, לוודא שהוא בכריכה הירוקה.

עדיין, גם במהדורה החדשה, יש בספר אמירות הלכתיות. אמנם, הרשימה של הלכות הצניעות כבר לא מופיעה במהדורה החדשה, אבל יש אמירות אחרות שכן מופיעות בה: למשל, אמירות שקשורות לאופי השיחה בין גבר לאישה שנמצאים בקשר רציני למטרת נישואין: על מה מותר לדבר ועל מה אסור לדבר לפני הנישואין? או אמירות שקשורות למשל להגבלות שההלכה מטילה עלינו לפני הנישואין: איזה סוג של משיכה מותר לבחור רווק לחוש כלפי בחורה רווקה, ואיזה סוג של משיכה היא “הרהור עבירה”? האם מותר לבנות רווקות להרהר במחשבות מיניות? ועוד.

בספר אני מציעה תשובות ברורות לשאלות הללו, מתוך תפיסת עולם יהודית והלכתית שאני מכנה אותה “השיח היהודי הבריא”. אני משערת שעדיין יש רבנים מסוימים שחולקים על התשובות שהצגתי. אבל חשוב שתדעי שהצגת ההלכה בספר שלי, מבוססת על פסיקות של פוסקים גדולים, כך שהרבנים שחולקים על הצגת ההלכה בספר, למעשה לא חולקים “עליי”, אלא על אותם פוסקים גדולים. וזה בסדר גמור. כך מתבררת ההלכה לאורך כל שנות קיומו של עם ישראל, על ידי מחלוקת לשם שמים.

יש שבעים פנים לתורה, וכל אחד מאיתנו צריך למצוא את הדרך שמתאימה לו, העיקר שהיא במסגרת שבעים הפנים הללו, כלומר- דרך חיים שהיא במסגרת ההלכה ולא חורגת ממנה.

אני יודעת את זה כי הם פשוט כתבו לי. העליתי לאתר שלי, (“מכון אפרכסת”), מאות תגובות כאלו, וזה אפילו לא הכל. הצטברו אצלי עוד. אנשים מכל הגילאים (גם בגילך) כתבו לי שהם הרגישו שהוא מחבר אותם לדברים שהם אף פעם לא חשבו שהם יזכו להרגיש אליהם חיבור: חיבור להשם יתברך, חיבור להלכה, חיבור לצניעות, חיבור לשמירת נגיעה, חיבור למיניות שלהם, חיבור לתורה, חיבור לגמרא, חיבור לחז”ל, חיבור לאהבת חייהם (שחלקם אפילו עדיין לא פגשו)…

אני אומרת לך את כל זה אך ורק מתוך תחושת שליחות שאני מרגישה שמוטלת עליי, וחס וחלילה לא מתוך גאווה. (כך אני מקווה). מרגע שגיליתי שהספר מחולל כזה אור בתוך חייהם של הקוראים והקוראות, הבנתי שהמשימה שלי לא הסתיימה, ולא מספיק שכתבתי אותו, אלא אני צריכה לדאוג שהוא יגיע לעוד ועוד אנשים שאולי זקוקים לו. לכן בשלב מסוים החלטתי שכל ההכנסות שלי מהספר הולכות ישר להפצת הבשורה שלו, ולא נכנסות לכיסי הפרטי, כי אם יש אי שם בעולם יהודי או יהודיה שהספר הזה יכול להעניק להם, זה יהיה הפסד רוחני עצום אם הם לא יגיעו אל הספר. מי יודע, אולי את אחת מאלו שהספר דווקא כן יכול להעניק להם המון…

אם תרצי לתת לספר הזדמנות נוספת, אני ממליצה לך לקרוא אותו אך ורק במהדורה החדשה (עם הכריכה הצבעונית על רקע ירוק). ואם תיתקלי באמירות שירגישו לך סותרות את מה שאת רגילה לו, אני ממליצה לך להמשיך להתייעץ עם אנשי חינוך שאת מעריכה, ולשמוע את דעתם על הנקודות הללו (אבל לא להסתפק בעמדתם הכללית כלפי הספר, אלא לפתוח כל שאלה באופן ספציפי ולדון בה).

וכך, אם את נתקלת בנקודה שממש לא מתאימה לתפיסת עולמך, תוכלי לנקוט באחת משתי דרכים: או לסגור את הספר ולהחליט שהוא באמת לא בשבילך, או להשאיר בצד את הנקודה הזו, להישאר במחלוקת עליה, אבל להמשיך ולקבל משאר הדברים שהספר יכול לתת לך.