אוריה היקרה,

למרות שאנחנו לא מכירות מה שהייתי רוצה לעשות עכשיו הוא לתת לך חיבוק גדול ולהגיד לך תודה.

המרחק יאלץ אותי לכתוב לך ולצמצם קצת..

זכיתי ולעומת הרבה מחברותיי במשך הרבה שנים המושג צניעות לא הצליח לעורר בי תחושות לא נעימות.

בשנים האחרונות של התיכון, כשההתאהבות הראשונית וההליכה הכמעט עיוורת אחרי ה׳ דעכו, יחד עם עוד לא מעט תהיות ושאלות בעניינים אחרים משהו התחיל להיסדק בתוכי.

הרגשתי שהעולם צועק עליי ומטיח בי מבול של סיסמאות פורטניות ומתירניות כאחד ולי אין מה לצעוק בחזרה.

המשכתי להתלבש כמו שהתלבשתי ולנהוג כמו שהתנהגתי בגלל מחוייבות גדולה לקב״ה אבל המבוכה המשיכה ללוות אותי.

נתת לי הרבה נחת בכך שחיברת תחושות ומחשבות לרעיונות מבוססים ומקורות.

ברור לי שעוד אמשיך להיתקל באמירות של אנשים,נשים וסוגיות שיטרידו אותי אבל הספר והבשורה שהוא מביא איתו הוא עוד נדבך בבניין היציב שאני מנסה לבנות בתוכי.

האמת שנתת לי הרבה יותר מנחת, אני ממש התרגשתי לקרוא את הספר.

תביני, אני באמת אוהבת את ה׳ ותורתו לכתחילה בלי תנאים אבל בלימוד שלי אני גם מנסה להבין איך הבחירה בדרך החיים הזה מהווה תיקון עולם.

החצי השני של הספר מלא בביקורת,

אבל זו ביקורת מלאה באמונה ובחתירה לתמימות מפוכחת שכזו, משהו פשוט ומתוקן שהיהדות מציעה לנו, ולכן אני מאמצת אותה בשתי ידיים.

תודה על התמימות השנייה שזיכית אותי בה.

מעריכה ככ ושותפה שלך לאמונה בברית ובאהבת אמת