“גיא לא קנאי בכלל. הוא ראה אותי מתנשקת בסדרה ‘חשופים’ ואמר שלא עשיתי את זה מספיק טוב”. זוהי תשובתה של הדוגמנית והשחקנית יעל בר-זוהר לשאלה שנשאלה בראיון לאתר ynet על תגובתו של בעלה כלפי האופי המיני של התפקידים שהיא משחקת. אבל זה גם ציטוט אחד מתוך עשרות, אם לא מאות, ציטוטים מן התרבות הפופולרית בנושא גוף ומיניות המובאים ומנותחים בקפידה בספרה החדש של הרבנית אוריה מבורך.

רובנו לא קוראים באדיקות את מדורי היחסים והרכילות בערוצי המדיה השונים, אבל כולנו חשופים דרך-קבע לפרסומות-קופצות ולכותרות מתפרצות שעוסקות בין השאר גם בגוף ומיניות. התגובה האינסטינקטיבית של בעלי אורח-חיים והשקפת-עולם דתיים מול משפט כזה היא להפטיר משהו כמו “פריצות, גועל נפש” ולדפדף מהר הלאה. אבל בספר ‘מה את מבקשת’ קוראת לנו הרבנית מבורך לעצור רגע ולהקשיב. מהי תפיסת המיניות של גיא זוארץ ויעל בר-זוהר? מה הקשר בין חוות הדעת של גיא על הנשיקה של יעל לבין הקביעה שלה שהוא “לא קנאי”? האם יעל בר-זוהר תופסת את הנשיקה שלה כחוויה מינית? ואם כן, אילו הנחות-מוצא מסבירות את הנכונות שלה לחלוק חוויה כזו עם גברים אחרים מחוץ לנישואין?