מה הבעיה בפורנו? – חלק 2

אז למה בכל זאת אני מתעקשת על אשמה? לא מספיק שהצעירים הדתיים שונאים את עצמם, לאחר צפייה בפורנו, שצריך גם להעמיס עליהם עוד אשמה מסוג חדש?

על החלק הראשון של הסרטון שמצורף לקטע הזה, קיבלתי תגובות רבות של אנשים שסוברים שהדברים שאמרתי בסרטון מייאשים מדי. הם שואלים: ומה יעשה הבחור או הבחורה שכבר צפו בפורנו? האם הם איבדו את ה”סוד” לתמיד? בעקבות אותן תגובות חשובות, החלטתי להוסיף בסיומו התייחסות לשאלה הזו. התשובה שלי היא : לא. לא איבדתם את הסוד לתמיד. תמיד אפשר לזכות מחדש בחוויית הסוד והברית, (ובעלי תשובה רבים יעידו על כך). אבל, כפי שתראו בשקופיות הסיום של הסרטון, הדבר כרוך במעבר אמיץ ובלתי מתפשר, בתוך נהדר הדינור של רגשות האשמה. מסתבר שרגש האשמה הוא לא רק מחסום בדרך לשלמות פנימית, אלא לפעמים הוא הנתיב להגיע לשם.

בספר שלי, “מה את מבקשת”, אני מנסה להבחין בין אשמה של” חטא” לבין אשמה של “קורבן”. לדעתי, בהקשר של פורנו, יש אנשים שיותר מדויק עבורם לחוות אשמה של “קורבן”, קורבן שמכניס את עצמו באופן אקטיבי ומודע, לסיטואציה שפוגעת בו:

“אני חושבת שפורנו זו אולי המכה הקשה ביותר שהדור שלנו צריך להתמודד איתה. זו מכה שבתהליך איטי והדרגתי עוד עלולה חס ושלום לרסק דור שלם. אבל אני בכוונה כותבת “מכה” ולא “חטא”. אנשים שנאלצים לחפש תכנים פורנוגרפיים ולצפות בהם, אינם “חוטאים” במובן המקובל של הביטוי, אלא הם בראש ובראשונה קורבנות. הם נתונים למתקפה אלימה מצד התרבות המערבית שמכה בהם בלי רחמים. החוטאים האמיתיים הם מייצרי ומפיצי התכנים הללו, כמו גם התרבות המערבית שמעודדת אותם. חשוב לי להדגיש זאת בפני כל הקוראים של הספר הזה: כאשר אדם פרטי צופה בפורנו, (ובמיוחד אם מדובר באדם ערכי, שרואה בפורנו דבר שלילי), הוא לא החוטא. הוא הקורבן.

לכן, אם חלילה נפלת לצפייה בפורנו, התהליך שלך מול הנושא הזה צריך לדעתי להיות מנוסח, להבדיל, כמו תהליך של אישה מוכה שמבקשת לגלות בתוכה את הכוחות איך להפסיק להיות קורבן. זה לא אומר שאין כאן מקום לתחושת אחריות מצידך ואפילו אשמה חיובית ובונה. אבל זו לא אשמה מהסוג של “אני פושעת”, בדיוק כמו שהפושע הוא תמיד הבעל המכה ולא האישה המוכה. לכן, אם את חשה אשמה, חשוב לדאוג שהאשמה שלך תהיה אשמה לא מהסוג של “אני פושעת מלוכלכת ומגעילה”, אלא מסוג אחר: “איך נתתי לעצמי שוב להיות קורבן של המכה ההרסנית הזאת שפוגעת בי כל כך”.

אשמה בריאה ובונה, היא אשמה שבאה מתוך אהבה, חמלה ואמונה. רגש אשמה בריא הוא רגש שמתעורר על רקע של אהבה שלנו לעצמנו, חמלה שלנו כלפי עצמנו, ואמונה אמיתית שלנו בעצמנו וביכולת שלנו לאגור כוחות ולצאת מתוך הבור.

זה לא תמיד פשוט להגיע למדרגה של אשמה בריאה. לכן, אם רגש האשמה שלכם לא כל כך בריא בינתיים, (למשל, אם הוא מלווה בשנאה עצמית חס וחלילה), לפחות תנסו לזכור שיש גם אשמה מסוג אחר, בריא יותר. זה יעזור לכם לא להאמין יותר מדי לתחושות השנאה העצמית. זה יעזור לכם לשים אותן בצד ולסווג אותן כ”לא נכונות. אשמה היא כלי שמטרתו לקדם אתכם, ולא להיפך. (מתוך “מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף”)

בסרטון: קטע מתוך שיחה משותפת של אוריה מבורך עם הרב אברהם סתיו והרב אסף חיים בהרב, בליל הושענא רבה של ישיבת מחניים, ובסופו, כאמור – התייחסות לאפשרות “לשקם” את הסוד.

[קישור לשיחה המלאה: https://www.youtube.com/watch?v=E5u5qetcfRE&t=8s&fbclid=IwAR3YRBIbAWqnvYpAUF8Z6lFoSpSXChLsgqikGY-Qy9WMERMGj8eaSumqQhI]