זאב טוב, זאב רע – או לא זאב בכלל

אוריה מבורך

לפני כמה חודשים, פגשתי תלמידה והיא סיפרה לי על מפגש שהיה לה עם אישה חילונית, שכנראה מצאה בתלמידה שלי, בחורה דתית, אוזן קשבת שעשויה להבין את הזעזוע שהיא חשה. כך אותה אישה סיפרה:

– “הבן שלי חזר מהצבא וסיפר לי שאחד החיילים בבסיס הוא בחור דתי. בשלב מסוים החייל הדתי החל לצאת עם מישהי, בחורה דתיה, צנועה וחסודה, שהייתה מגיעה מדי פעם לבסיס לבקר אותו. לאחר כמה חודשים, הוא הודיע לחבריו לבסיס שהם החליטו להתארס. חבריו לבסיס הגיבו בטפיחה גברית על שכמו: “סופסוף אתה הולך ל*** אותה, הא?” כשאני הזדעזעתי מהתגובה הזו, הבן שלי אמר לי שאין מה להזדעזע, הם רק צחקו איתו”.

כך סיפר החייל לאמו, שסיפרה זאת לתלמידתי, שסיפרה לי, שמספרת זאת לכם.

הסיפור הזה ‘מדהים’ (במובן השלילי של הביטוי) בכל כך הרבה רבדים. אני זורקת כאן כמה מחשבות שעלו לי, מוזמנים להגיב ולפענח יחד איתי את הסיפור הזה:

א. האם ייתכן שהחברים לבסיס באמת חושבים שהחייל הדתי יצחק מהמחווה הזו? האם יש סיכוי שהם באמת חושבים שהיא תשעשע אותו? אני לא יודעת מה יותר גרוע: שהתשובה לשאלה הזו היא “לא”, או “כן”.

ב. למה חבריו לבסיס הרגישו צורך לומר זאת לחייל הדתי עצמו, למה הם לא הסתפקו בדאחקה פנימית מאחורי הגב שלו? מה המניע שלהם? או ליתר דיוק: מה המניע שלהם, לעזאזל??? (אשמח לקבל בתור תשובה גם מניע-לא-מודע, כל הצעה תתקבל בברכה. דוגמא להצעה כזו מופיעה בסעיף ה’)

ג. מה המנגנון התרבותי שגורם לנו כיום לחשוב שהעובדה שמשפט מסוים נאמר כבדיחה, מנטרלת את הג’יפה שלו. איך הביטוי “זה היה בצחוק” מתפקד כאן? האם יש מישהו שפער את פיו בתדהמה לנוכח המשפט של החיילים, ולאחר מכן כששמע ש”זה היה בצחוק”, הגיב באנחת רווחה? (נדמה לי שלא, ותקנו אותי אם אני טועה).

ד. יש קשר הדוק בין השיח של החיילים בסיפור הזה, שאני מכנה אותו “השיח המתירני”, לשיח הפוריטני. (“השיח המתירני” הוא גרסה אחת מבין 4 הגרסאות של שיח השחרור המיני עליהן אני מפרטת בספר שלי). אני מצרפת כאן צילום מתוך הספר שמצביע על הקשר הזה. אני חושבת שייתכן שהחיילים פיענחו את הזהות הדתית של החייל, שנמנע מקיום יחסים עם חברתו “הצנועה והחסודה” עד לנישואין, כשייכת לשיח פוריטני. ואז הם חשו צורך (כמובן לא מודע) לעמת את הדתי עם הנחות היסוד של השיח שלו, אבל בשינוי קל, שמעניק להן “טוויסט”, בבחינת: “אתה הולך להשפיל אותה, אז לפחות תיהנה מזה”.

ה. יש לציין שהמפגש בין השיח המתירני לשיח הפוריטני מוליד הרבה ‘שיתופי פעולה’ בדמות שיח ‘רבני’ מסוים שמזדעק על הפריצות של תרבות המערב שמשפילה את האישה, מה שמצריך להלביש אותה בלבוש-חבית, ושיח מערבי-מתירני שמספק הצדקות אינספור לטענה הזו. שניהם חוברים יחד לתפיסת המיניות הנשית כדבר משפיל, כשההבדל הוא בשאלה האם הגבר צריך להיות זאב טוב או זאב רע.

ו. לאור הסעיף הקודם, אני חושבת שזה לא מופרך למצוא קשר בין השיח של החיילים הללו לבין תרבות האונס (אני לא טוענת שהחיילים הספציפיים הללו מוציאים לפועל את זממו של הזאב הרע ואכן פוגעים מינית, אבל אני עדיין מתקשה להבין איך תרבות שמחנכת את הגבר ש”מותר” להיות זאב רע, מצפה ממנו לבלום את עצמו כשמדובר במישהי שלא מסכימה.