האם כל שמרן הוא אטום?
אוריה מבורך
במאמר הקרוב אפרש כמה סוגים של שיח חברתי שנמצאים בשימוש נפוץ בימינו. המונחים שאני משתמשת בהם כאן, נמצאים כיום בשימושים רבים ושונים, ולכן חשוב לי שתדעו איך אני משתמשת בהם. למשל, נניח שמישהו שאתם מכירים מכנה את עצמו “פרוגרסיבי”, אבל לפי ההגדרה שלי הוא “ליברל”. זו תהיה טעות לומר “לא נכון, פרוגרסיבים זה לא מה שאת אומרת, עובדה שמוישה זוכמיר הוא פרוגרסיבי והוא לא דומה לתיאור שלך”. במקום זאת, אפשר פשוט לומר שזוכמיר משתמש במונח פרוגרסיבי, בשונה מאיך שאני משתמשת בו.
אני משתמשת במונחים הללו כפי שתאוריות פילוסופיות בנות זמננו משתמשות בהן. אבל כאמור, בשיח הציבורי יש שימושים שונים ואף מבלבלים במונחים האלו. המונח היחיד שלא קיים כיום בתאוריות הנ”ל והייתי צריכה להמציא אותו, הוא “שיח אטום”, שמטרתו לאתר את כל מה שאנשים עלולים בטעות לייחס לגישה השמרנית, אבל למעשה לא קיים בה, אלא מקסימום מתפתח כתופעת לוואי לא הכרחית שלה.
לכן, זו תהיה טעות לומר שהפוסט נופל ל”הכללה”, כמו למשל לומר לי: “את מכלילה ומחילה על המון אנשים את הסטריאוטיפים של מה זה אומר להיות פרוגרסיבי, או שמרן, או אטום”. זו טעות משום שהפוסט עוסק בהגדרות של תפיסות עולם, ולא של קבוצות סוציולוגיות. מי שתפיסת עולמו מתאימה להגדרה הזו, ההגדרה חלה עליו. ומי שלא- לא. אין כאן יומרה להכניס בתוך הגדרה מסוימת, אנשים שממילא לא עונים על ההגדרה הזו.
ועוד הקדמה אחרונה: אני מאוד בעד הגדרות, ולכן אני מנסה בשנים האחרונות למצוא אילו הגדרות מתאימות לתפיסת העולם שלי. אני חושבת שמתוך הרשימה הזו, אפשר להגדיר את תפיסת העולם שלי כ “רדיקאלית-שמרנית”.
בואו נתחיל, מימין לשמאל.
שיח אטום
בניגוד לשאר, כאן לא מדובר בתפיסת עולם מגובשת, אלא בשיח פופולרי מסוים שאין לו עוגנים פילוסופיים. השיח האטום מתנגד לשינויים שתואמים תפיסות עולם שממוקמות שמאלה ממנו. הוא מצדד בשינויים שתואמים את צורת החיים שהוא שואף לשחזר, שבדרך כלל נעוצה בנקודה מסוימת בהיסטוריה, שאותה הוא תופס כאידיאלית.
אם השיח הזה מעוניין בשינוי, יהיה זה שינוי שמטרתו להחיל בעולמנו חיקוי של הנורמות של התקופה ההיא, תוך התנגדות גורפת להתפתחויות המוסריות שנולדו מאז. אני קוראת לו “שיח אטום” כדי לבטא את העובדה שמדובר בשיח שהוא אטום למצוקה של הזולת וגם אטום לעובדות המציאות. זהו שיח חשוך, מקובע, דוגמטי.
השיח הזה הוא כמעט ההיפך משמרנות, אבל הסיבה לכך ששמרנים עלולים ליפול לשיח הזה, היא משום שהוא חולק מכנה משותף עם תפיסה שמרנית מסוימת: האחד, כבוד לעבר ולמסורת. השנייה, תפיסה של הפרט כחלק מהמכלול החברתי והתרבותי שהוא נטוע בתוכו, ולכן, אורח החיים *האסתטי* של הפרט האינדבידואלי, הבחירות האישיות שלו שקשורות למה שעושה לו טוב ומה שנעים לו, אף אם אינן פוגעות באופן ישיר באף אחד אחר, נתפסות כמסוגלות להשפיע בדרכים עקיפות על החברה. השלישי, כאשר טובת הפרט וטובת הכלל מתנגשות ובאות זו על חשבון זו, הוא יעדיף את טובת הכלל.
שיח שמרני
לשיח השמרני עקרונות רבים, אציין כאן רק אחד מהם. לפני שאתם קוראים אותו, שימו לב למשהו מעניין. אף אחת מהנחות היסוד הללו שלו, לא “מושכת”. אף אחת מהן לא “נשמעת טוב”, לא מחמיאה לנו כבני אדם, ולא צוברת עבורנו נקודות בשיח המערבי של היום, שמעריך תכונות הפוכות לגמרי.
למעשה, התיאור “שמרני” משמש כיום כמילת גנאי מובנת מאליה, לא רק בקרב השיח הפרוגרסיבי. תחשבו על משפטים כמו “המסעדה הזו שמרנית ומיושנת”. “כמה שמרני ומקובע מצידך”. “השמרנות, ההססנות והפחדנות שלו, גרמו לו להיתקע במקום”. לא צריך להיות פרוגרסיבי כדי להבין את המשפטים הללו ולהסכים איתם אם צריך. המילה “שמרנות” פשוט משתלבת לנו בהיגיון המילולי שלנו כסוג של קללה, גם אם מעולם לא למדנו לעומק ספרות מקור של תאוריות שמרניות.
העיקרון השמרני הבסיסי ביותר נקרא “ענווה אפיסטמית”. שזה אומר: “המציאות מורכבת, ואנחנו לא מספיק מוכשרים כדי להבין אותה עד הסוף”. אבל בואו ניתן לאלון שלו לנסח את זה יותר טוב:
“ההנחה השמרנית הראשונה גורסת שהמציאות האנושית מורכבת ביותר – ושמאפיין זה כה מובהק, עד שיש לו השלכות מכריעות על דרכי הבנתנו אותה. המציאות האנושית כוללת מספר בלתי ידוע של משתנים, ואין לנו סיבה להאמין שאנו מודעים לכלל סוגי המשתנים המשפיעים עליה. […] איננו מבינים באופן מלא את הטבע האנושי, לא הביולוגי ולא הפסיכולוגי, ולא את נבכי המציאות החברתית, על אף כל הידע הנצבר בתחומים אלו”. (מתוך מאמרו של ד”ר אלון שלו “על השמרנות: הדרך לטוב האפשרי”, השילוח, 14).
מדוע העיקרון הזה מנביע מתוכו תפיסה מתונה של שינויים חברתיים? למה השמרן מתנגד למהפכות מהירות מדי, לפירוק מוסדות חברתיים וערעור ההבניות החברתיות?
“מורכבות-היתר של המציאות האנושית מותירה אותה בלתי-ניתנת לבחינה וסידור שיטתי. אין לנו היכולת להפיק תמונה מדעית ממצה שלה, לגבש תיאוריה מסודרת על אודותיה ולחזות כיצד היא תתנהג באופן מספק. בהמשך לכך, רכיביה השונים של המציאות האנושית מקיימים ביניהם תלות הדדית, והם כולם משפיעים ומושפעים בתורם מכל השאר. איננו יודעים מה עלולות להיות ההשלכות של שינוי או הסרה של רכיב נתון על כל השאר. חסרה לנו היכולת לבודד משתנה או רכיב מסוים ולהבינו באופן המאפשר לפעול כלפיו בדרך מבוקרת” (אלון שלו, שם).
השמרן יבקש לא להחליף סוס מנצח, אבל האמת היא (וכאן הוא הופך לממש לא פופולרי ולא מגניב), שהוא גם לא יתלהב להחליף סוס עם צליעה ברגל. כל עוד הסוס (לדוגמא: מוסד המשפחה, מסורות קהילתיות, וכדומה), מבצע את העבודה, אפילו אם יש חריקות פה ושם, אנחנו לא מחליפים אותו.
אולי ניקח אותו לוטרינר, אולי נעביר אותו תהליך שיקום ארוך, אבל להחליף אותו לחלוטין בסוס שאין לנו כל ניסיון איתו, זה מסוכן. זו הסיבה לכך שבמאבק האינטלקטואלי הנודע, בין רציונליזם לאמפיריציזם, השמרנות מתמקמת בצד של האמפיריציזם. היא מעריכה את התבונה האנושית (רציונליזם) כמוגבלת, ולכן מסתמכת גם על הניסיון (אמפיריציזם).
הערה אישית: לצערי ולשמחתי, אני טיפוס סיכוני. כלומר, אני אוהבת לקחת סיכונים וזה לא תמיד משרת אותי היטב. המשיכה שלי לשמרנות לא נובעת מכך שאני חוששת מ”מהלך מסוכן”, אלא מכך שאני מתעבת יהירות. ההחלפה של סוס נוכחי בסוס חדש שטרם נוסה, תוך מחשבה שהתבונה האנושית מסוגלת לצפות מראש את כל התוצאות האפשריות של המהלך הזה, ושבוודאי שהתוצאות יהיו טובות יותר ממה שיש לנו כיום, היא יהירה ומקוממת באופן שמעמיד אותי במבוכה בכל פעם שאני נתקלת בה.
האמת היא שהשמרן גם לא בדיוק מתנגד לשינויים. הוא מתנגד אך ורק לשינויים שמבוססים על יהירות אפיסטמית. אבל אם מדובר בשינוי שנובע מתוך ענווה אפיסטמית ומתוך הנחות היסוד השמרניות, הוא עשוי לברך עליו ולקדם אותו.
ליברליזם קלאסי
עמדה זו נוגעת אך ורק לממשק שבין האזרח למדינה. הליברל הקלאסי רואה את תפקיד המדינה בהגנה על חירותו של הפרט מפני הפעלת הכוח שלה, או מפני הפעלת כוח של אזרחים אחרים כלפיו. הקפיטליזם, שמאפיין את הגישה השמרנית, דואג להגביל את כוחה של המדינה בכל הקשור להתערבות בשוק הכלכלי.
הגישה הקפיטליסטית (שמאפיינת שמרנים), נובעת בין השאר מהענווה האפיסטמית שתיארנו קודם לכן: התערבות המדינה בשוק החופשי לא לוקחת בחשבון את מגבלות התבונה האנושית, ולכן היא בדרך כלל גוררת תוצאות בלתי צפויות. למעט אלוהים, אין דבר כזה “מתכנן-על”. לאף גורם אנושי, גם לא מדינה, אין מספיק נתונים כדי לתכנן את השוק באופן מיטיב.
שיח שמרני הולך ביחד עם קפיטליזם, גם אם לא תמיד. אך לא כל ליברל קלאסי או קפיטליסט, הוא בהכרח שמרן. כלומר, קיימת עמדה ליברלית קלאסית שלא מקבלת את הענווה האפיסטמית בנוגע למוסדות החברתיים, אלא רק בנוגע לשדה הכלכלי. עמדה כזו יכולה להחזיק בתפיסה לא שמרנית בתחומים שאינם כלכליים, עוד המדינה מאפשרת תנאים של שוק חופשי.
אגב, שימו לב לעוד משהו מעניין: בדומה למילה “שמרנות” גם “קפיטליזם” היא מילה שמשמשת כיום באופן אוטומטי ככינוי גנאי, ולא רק בקרב אנשים סוציאליסטים. חשבו על משפטים כמו “החברה המערבית הקפיטליסטית והחומרנית הזו איבדה כל רגישות לזולת”. או “תרבות הצריכה והקפיטליזם שיבשו לנו את סדרי העדיפויות”. או למשל המונח “חזיר קפיטליסטי”, שמתאר אדם בזבזן ונהנתן.
זהו אבסורד משעשע, משום שאחד מהעקרונות הקפיטליסטים החשובים ביותר הוא חסכון והיעדר בזבזנות, על מנת לצבור הון ולהשקיעו במיזמים טובים, שעונים על צרכיה המשתנים של החברה. דווקא הטיפוס הנהנתן והבזבזן הוא ההיפך מ”קפיטליסט”.
זה משעשע שהמונח קפיטליזם מוצא כך מהקשרו, אבל האמת היא שזה גם מאוד עצוב. אינסוף נתונים מדעיים ומתוקפים מוכיחים שקפיטליזם מתון ומאוזן, מביא ברכה עצומה לכל שכבות החברה, כולל שכבות העוני, הרבה יותר מכל גישה כלכלית אחרת. כמובן שיש לו גם חסרונות, אבל בהשוואה לחלופות האחרות הוא המוסרי ביותר בהיותו תורם לשגשוג הרב ביותר של כולם.
אבל כל עוד הקפיטליזם ימשיך להיתפס כמילת גנאי, ו”סוציאליזם” ישמע לנו כמילה נרדפת ל”סוציאלי”, “חברתי” ו”מתחשב” ו”רגיש לזולת”, הרבה חברות לא יזכו לברכה הזו, והרבה אנשים ימשיכו להעמיק בעוניים ובדלותם.