דני רופ ותרבות הביטול

אוריה מבורך

דני רופ זוכה בימים האחרונים להיות מקור-הרשע-התורן שנשחט בכיכר העיר לקול צהלותיהם של נקיי כפיים. לאחר שהוכתר באחד האתרים הפופולריים כמי שהטריד מינית בשידור חי, ולאחר שמעשיו הוכתרו באתר אחר כ”גרימת טראומה”, ולאחר שבוטלה הרצאתו שהוזמנה לעובדי המשטרה, עכשיו נודע לי במקרה, שעירייה נוספת כלשהי ביטלה את הרצאתו שהיתה אמורה לעסוק במטאורולוגיה וחיזוי. העירייה ביטלה את הרצאתו לאחר שנעשה משאל דמוקרטי בין התושבים. הרוב חשבו שלא צריך לבטל את ההרצאה, אבל:” אם הדבר גורם לפגיעה בתושבים שרואים בהזמנתו של דני רופ נזק גדול, הגם שאינם הרוב, אנחנו לא מעוניינים בכך”. כך כתבה העירייה לתושביה. ברור לי למה היא עשתה זאת. אף אחד מהרוב הדומם לא יצא לרחוב כדי לזעוק שהם רוצים בכל זאת הרצאה על מטאורולגיה. אבל מספיקה קבוצת מיעוט קולנית שתשמח לצאת לרחוב כדי לגרוף עליונות מוסרית בקלות כה רבה. למי יש כוח להיכנס לבלגן הזה. עדיף פשוט לבטל.

העולם גילה לאחרונה את כפתור הביטול: לוחצים עליו, ו”הופ” אני אוטומטית נהיה שייך לצד הנכון והנקי והנאור של האנושות. יש לי המון מה לכתוב, ובע”ה עוד אכתוב, על תרבות הטיהור ועל השימוש הלא מידתי במונחים שהם קלף מנצח, כמו “הטרדה מינית”, “טראומה” בהקשרים לא מתאימים, תוך השתקה של הדיון והוזלה של המונחים הללו. כמלווה של נפגעות פגיעה מינית כבר שנים רבות, אני מתקשה להשלים עם זה. יש כאן שימוש מאוד מתוחכם בשפה, שגורם לנזקים אמיתיים שלא זה המקום לפרטם.

ובכל זאת, נקודה אחת ששמתי לב אליה. צפיתי כמה פעמים בשנייה וחצי של הבדיחה שהעלתה את דני רופ אל הגרדום, ואני רוצה להציע אבחנה בין שני סוגים של בדיחות גרועות:

הסוג הראשון הן בדיחות סקסיסטיות, שחושפות את היחס המיזוגני שיש לדובר, כלפי נשים. אני לא סובלת בדיחות כאלה והן פוגעות בי באופן אישי רק מלעמוד מהצד ולשמוע אותן. הסוג השני הוא בדיחות שמרפררות לנושא של מיניות, אבל הן לא מיזוגניות.

אני חושבת שהבדיחה של דני רופ היתה מהסוג השני. נכון, היא נאמרה כמה דקות לפני שהוא היה אמור לפנות אל מרואיינת שתדבר על הפגיעה המינית שחוותה, ולכן בתוך ההקשר הזה, הבדיחה הזו הפכה להיות מגה-חסרת-רגישות. אבל דני רופ לא נחשף כאן כמיזוגן, כשוביניסט או כסקסיסט, אלא במקסימום- אדם חסר טאקט.

ביום שבו חוסר טאקט יגרום לצופים לחוות טראומה ולהתחיל לצרוך נוגדי-חרדה במרשם, אני אבין שהעולם הזה השתגע סופית.

תעדכנו אותי כשהגענו אל היעד.