במי השיח הפוריטני הכי פוגע?

אוריה מבורך

 
“הי אוריה, (אם זו את שקוראת :)) אני רוצה להגיד לך שהספר שלך “מה את מבקשת”, תיקן אצלי פצע שאפילו לא ידעתי שקיים. לפני שנה סיימתי את אולפנה [חסוי] בעיר [חסוי]. גדלתי על שיח פוריטני שאיכשהו הבנתי ממנו שצריך להתבייש בגוף שלך, באיך שאת נראית, אל תהיי יפה, אל תמשכי תשומת לב של בנים…

אני חושבת שיש בציבור שלנו תבנית שאישה צדיקה, עובדת ה’ לא משקיעה במראה חיצוני, לא מטופחת. ואני חושבת שהספר שלך נגע לי באיזושהי נקודה כואבת, שהשיח הפוריטני הצליח לחלחל אליה.

בזכות הספר שלך אני מרגישה שיש לי זכות להנות מהיופי ומהגוף שלי בצורה מתוקנת, בצורה יהודית.”

(בנקודה הזו שאלתי את הכותבת האם היא יכולה לפרט, איך השיח הפוריטני חלחל אליה? התשובה שלה פשוט מרתקת, הדהימה אותי יכולת הניתוח שלה, לזהות לאחור מה היו הגורמים שהשפיעו עליה. קיבלתי את רשותה להעלות אותה כאן בפייסבוק בטשטוש פרטים מזהים) :

“אני חושבת שהשיח הפוריטני חלחל אליי בעקבות כמה דברים:

1. הייתי חשופה לסרטים מערביים שהציגו אנשים טובים וערכיים שמנותקים לגמרי מהמיניות שלהם ואנשים רעים שמחוברים למיניות מוקצנת ופרוצה. ואז, את חושבת שככה זה אמור להיות: טובה=בתולה (כמו מריה של הנוצרים) רעה=מינית, לא צנועה. וזה בכל הסרטים בכל הספרים! אנחנו מוצפים, אוריה! בלי לדעת את זה אפילו! בעקבות הספר אני מבינה היום שזה מסר נוצרי שרווח בסרטים אמריקאים שמגיעים גם לפה.

2. שיעורי “בית חינוך ומשפחה” בציבור הדתי זקוקים לריענון. אני זוכרת את המורה שלי די מתביישת להזכיר חלקים מסוימים מהגוף הנשי בשמם המפורש, ואני ממש זוכרת שפירשתי שהגוף הנשי זה משהו שמתביישים בו. לא גאים בו.

3. אני חושבת שהשיח הפוריטני חלחל לדור שמעלינו, לאימהות לסבתות, מורות. אולי זה אפילו תפיסה גלותית…ראיתי את דודה שלי מתחזקת והופכת לחרדית, והיא התחילה ללבוש בגדים שמכערים אותה ואת הגוף שלה…

4. יש כל מיני חוברות קטנות שמחלקים בכל מיני מקומות קדושים שהאג’נדה שם זה אם את רוצה להיקרא יהודיה טהורה, תאריכי את אורך החצאית עוד יותר, אל תלבשי אדום… דברים כאלה. ללא הדרכה לילדות זה כל כך הרסני! מניסיוני אני אומרת. זה ממש מקטין. אשכרה שנאת נשים.

5. כמו שכתבת, השיח הפוריטני הוציא גם גברים בקטע של “זאבים שאסור להכשיל אותם”, והוא חלחל גם למורים ולרבנים שלנו…לדוגמה, דבר שמאוד כואב לי, שיש מורים או רבנים שלא כל כך הסתכלו לי בפנים (ואני עוד מאשימה את עצמי…)

6. וכמובן שההיחשפות היחידה שיש במדיה למיניות “נכונה” זה ממקורות חילוניים ולא יהודים שזה כמובן פריצות ואת לא יכולה ללמוד מהם. אז את כבר לא יודעת (בתור נערה מתבגרת) איך נראית מיניות בריאה, או אפילו נישואין כשרים ויהודים מתוך שמחה ואהבה אמיתית.

את לא מבינה כמה הספר שלך שינה לי את התפיסה על צניעות, מיניות, אהבה יהודית (שכל כך חסר שידברו עליה). אני חושבת שמה שעשה את הספר שלך כל כך מיוחד ומשפיע הוא שבחרת לצטט מתרבות המערב שאנו מוקפים בה, את השיחים שאפילו לא ידעתי שאנחנו מושפעים מהם בתת מודע. תודה שלא פחדת לקפוץ למים ולהגיד את דעתך!

בד”כ מי שמעביר לנו על צניעות הם אנשים שלא כל כך חשופים לקלקול של התרבות מסביבנו ואנחנו לא כל כך רואים את הקלקול מול העיניים. והספר שלך היה פשוט מדהים. גרמת לי לפתוח ספר ביום חול, שזה בכלל גדול!

ואני כל כך רוצה להנות מהנשיות שלי, מבלי לחשוש מגברים “זאביים”. אני מרגישה שהספר שלך מציע החלמה, הבראה להרבה בנות כמוני שגדלו מצד אחד על שיח השחרור המיני (או יותר נכון כמו שאת קוראת לו “שיח המשטור המיני”, הרגת אותי:) של תרבות המערב (אגב, לראות עמודי אינסטגרם של אנשים מערביים נהיה ממש מזעזע), ומצד שני גדלו על ה”פיתרון” של השיח הפוריטני (שגם הוא לא פחות מזעזע)…

אני חושבת שהספר שלך לא רק נושא את בשורת המיניות היהודית אלא הוא מחזיק בתוכו את כל היופי, השוויון והעומק שביהדות. אני חושבת שקצת שכחנו מהיופי הזה;)

בבקשה, אוריה, התחלת בשליחות מדהימה וה’ ברך אותך בכל כך הרבה מתנות מדהימות שעוזרות לך ולמכון להעביר את הבשורה היהודית החדשה-ישנה הזאת בצורה שחודרת למח וללב! תמשיכי להוציא ספרים תמשיכי לכתוב פוסטים. אנחנו קוראים אנחנו מושפעים מזה!”
****
קראתי כמה פעמים את המכתב הזה. אני לא מכירה את הכותבת ואני לא יודעת איך היא נראית ונשמעת, זה מפגש שקורה מבעד למילים, אבל בתוך הלב שלי חיבקתי אותה כל כך חזק… על מי השיח הפוריטני משפיע? במי הוא הכי פוגע? למי הוא מחלחל הכי בקלות? הוא פוגע הכי חזק דווקא באנשים הכי צדיקים, נקיים, נטולי ציניות, נטולי שיפוטיות, אלו שרואים רק טוב, ומחפשים רק לעשות טוב.
 
אני קוראת את המכתב שלה, איזה טוהר, איזו נפש עדינה, אני כבר שכחתי איך נראה תום כזה, ואיך הוא מרגיש… כשאני גולשת (יום יום!) במדיה הפופולרית, כדי להבין מה עובר על התרבות שלנו, לנתח את זה ולכתוב על זה, אני נכנסת לכתבות הללו עם שריון של ציניות, שאם לא אעטה אותו על עצמי אני מסוגלת להתפוצץ מרוב צער.
 
המפגש עם המילים של הבחורה הזו מזכה אותי לטעום מחדש מהתום הזה.
 
תודה לך כותבת יקרה שכתבת לי ופירטת באופן שמלמד אותי המון…
 
וגם, עוד משהו: אי אפשר להתעלם מהנוכחות המוגברת של השיח הפוריטני במרחב החינוכי שהיא מספרת עליו. בהקשר הזה, אני רוצה לומר לכל מי שקוראים את הפוסט: כמה וכמה אולפנות כבר הזמינו במתנה לשמיניסטיות שלהן את “מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף”. כשמזמינים כמה עשרות עותקים, המחיר נעשה אפילו עוד יותר נמוך מהמחיר הרגיל של הספר.
 
לכן, אם אתן בנות דתיות בתיכון, או שאולי אתם מכירים מורות במוסדות דתיים, או שהבת שלכן לומדת באולפנה, פשוט שלחו למוסדות הללו את הפוסט הזה, והם מוזמנים לפנות אליי או להוצאת מגיד כדי לברר עלויות ולהזמין.