ארון העדות. מה היינו עושים בלעדיך.
אוריה מבורך
לפני 13 שנים הרעדתי את חלונות הקרוואן שאני וישי גרנו בו באותה תקופה, עם צרחת “וואו” בלתי נשלטת. זו הייתה הפעם הראשונה שלמדתי את סוגיית ארון העדות שמופיעה במסכת יומא.
מאותו יום הסוגייה הזו ליוותה אותי ואת ישי וחלחלה אל הבסיס של החיים הדתיים של כל אחד מאיתנו. באופן מדהים, הסוגייה הזו הפכה להיות הבסיס של שני ספרים. ספר אחד שכתבתי אני, וספר אחר לגמרי, שכתב ישי.
אני כתבתי ספר עיון נגיש, בסגנון פופולרי, שמטרתו להגיע לכמה שיותר אנשים. סוגיית ארון העדות נוכחת בספר שלי, “מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף” בתור אחד מהמקורות לשיח היהודי הבריא.
לעומת זאת, ישי כותב למגירה. אמנם, הוא מוציא את המגירה הזו לאור (“ארון העדות” הוא ספרו השלישי!). אבל המגירתיות של הספרים שלו מתבטאת בכך שהם בדיוק ההיפך מכתיבה נגישה ופופולרית. הם פונים ליחידי סגולה שאין לי אפילו יכולת לתאר את קווי הדמיון ביניהם כי אני חושבת שאין.
אי אפשר למקם את התורה של ישי בהשוואה לשום תורה אחרת שנכתבת. לכן גם אי אפשר להשוות את ספרו לספר שלי, או לכל ספר אחר. התורה של ישי היא התגלמות המונח “תורה חדשה”, ואת החדש אי אפשר להשוות לקיים ולכן קשה גם לדבר עליו.
האמת היא, שאני לא רק אשתו של ישי, אני גם תלמידתו וגם נמנית על קהל הקוראים המצומצם של ספריו. ואני רוצה לומר כאן אמירה שאין לה שום התאמה לבמה של פייסבוק, והיא גם לא מנומקת, ובכל זאת אני אגיד: התורה של ישי היא האור הכי גדול שקיבלתי.
בניגוד לישי, שספריו הם המגירה שלו, ולכן הוא בכלל לא מנסה להגיע עם תורתו אל ה”עולם”, אני מאוד רוצה שהתורה של ישי תגיע לכמה שיותר נשמות יקרות, משום שמספיק שאחת מהן תמצא בה אור. לכן אני מפרסמת כאן את הפרק הראשון מתוך הספר ארון העדות. הפרק הזה עוסק בסוגית ארון העדות בקודש הקודשים, ומתייחס בין השאר גם לעבודת הכהן ביום כיפור. זו בדיוק אותה סוגיה שמופיעה בספר “מה את מבקשת”, אבל בספרו של ישי, היא נובעת ממקום כל כך אחר, וזורמת לאפיקים חדשים לחלוטין.
שתהיה לכולנו חתימה טובה, התגשמות של תפילות, ושנזכה לסלוח ולהיסלח.