כך הסברתי לביתי כיצד סדרות משפיעות עלינו

אוריה מבורך

הבת החכמה והקסומה שלי, בת התשע, ביקשה ממני רשות לצפות בסדרה האהודה מאוד על ילדות, ששמה “מועדון ווינקס קסום”. אני מכירה קצת את הסדרה הזו, ועניתי לה שלא. היא מאוד התבאסה וביקשה להבין למה אני אוסרת עליה. חשבתי שזה יכול להיות מהמם לנסות להסביר לה בשפה שלה את הבעיה בסדרה הזו, ועל הדרך להעניק לה כלים של ביקורת תרבות, מונגשים ומותאמים לרמה שלה.

בפוסט הנוכחי אני מביאה את תמלול השיחה שלנו, ניסיתי לשחזר אותה כמה שיותר מדוייק מתוך הזיכרון שלי. עמכם הסליחה על האורך, השארתי הכל כי אין לדעת איזה קטע בדיוק יעזור לעוד הורים ואחים גדולים לדבר עם הקטנים על סדרות שהם רואים.

אציין שהשיחה הזו מותאמת בדיוק לעולמה של הבת שלי, אבל לא בהכרח מתאימה לכל הילדים בגילאי תשע. לכל ילד יש את עולם המונחים והתבונה המיוחדת שלו. סומכת עליכם שתדעו לעשות את ההתאמות לקטנים שלכם. השיחה התקיימה בצורה האהובה והמועדפת עליי לשיחות ארוכות עם הילדים: תנוחת כירבול! שתינו מכורבלות במיטה שלה ומשוחחות, תוך כדי שאני מלטפת את שיער הזהב והפנים המתוקות שלה.

תמלול מתוך הזיכרון, של השיחה עם הבת שלי, בת התשע:
הבת שלי: אוף אמא, למה את לא מרשה לי לראות “ווינקס קסום”?
אני: חמודית, אני ממש להסביר לך, אבל זו צריכה להיות שיחה רצינית ובוגרת. את מסוגלת?
היא: כן. אבל אמא, אוף… למה את לא מרשה לי??
אני: אני אסביר לך, אבל זה הסבר ארוך ואני רוצה שתשמעי ותגידי לי מה את חושבת. בלי “אוף”. את יכולה?
היא: כן, כן.

אני: אוקיי. אז דבר ראשון חשוב לדעת שיש דברים שמשפיעים עלינו באופן לא מורגש. אני קוראת לזה “השפעה לא מורגשת”. בואי ניתן לזה דוגמא מתחום אחר. נכון יש אוכל בריא ואוכל לא בריא?
היא: כן.
אני: כשאת אוכלת אוכל בריא, נניח, תפוז. את מיד מרגישה איך משפר לך את העיניים? וכשאת אוכלת אוכל לא כל כך בריא, נניח, סוכריה ענקית על מקל. את מיד מרגישה איך זה פוגע לך בשיניים?
היא: לא, אני לא מרגישה את זה. בשבילי זה פשוט טעים וזהו.
אני: בדיוק! יש דברים יכולים להיות לנו כיפיים באותו הרגע, ותוך כדי שאנחנו עושים אותם, אנחנו לא מרגישים איך הם משפיעים עלינו, לטובה או לרעה.
היא: אז קוראים לזה “השפעה לא מורגשת?” כשלא מרגישים איך זה משפיע עלינו?
אני: כן. ולצפות בסדרה זה בעצם כמו אוכל. דרך הסדרה הזו יכולים להיכנס לנו לנפש דברים טובים, או דברים לא טובים. לפעמים זה כל כך לא טוב, שזה כמו רעל. אני חושבת שהסדרה של “ווינקס קסום” עלולה להיות כמו רעל.
היא: איך?

אני: סדרה בטלוויזיה יכולה לחלחל אל הנפש שלנו ולהרעיל אותה בכל מיני דרכים. אחת הדרכים נקראת “לעורר הזדהות עם הגיבור”. אם הדמות של הגיבור היא כמו אוכל בריא, אז טוב שנזדהה איתה. אבל אם הדמות של הגיבור היא כמו אוכל לא בריא, אז זה לא טוב. את יודעת מה זה אומר “להזדהות” עם מישהו?
היא: כן. זה אומר שאני מרגישה כמוהו.
אני: בדיוק, את מרגישה כמוהו, ואת כאילו נכנסת לדמות שלו, ולפעמים את ממש רוצה להיות הוא. יש סדרות שמעוררות המון הזדהות עם הגיבור, ויש סדרות שמעוררות קצת, ויש סדרות שבכלל לא. לפני שנסביר איך זה קורה ב”ווינקס קסום”, בואי ניתן דוגמא מסדרות אחרות. את יכולה לחשוב על סדרה שראית והרגשת שאת מזדהה עם הגיבור או הגיבורה שלה?
היא: (חושבת קצת….) אני לא מצליחה להיזכר…

אני: אני אתן לך דוגמא. זוכרת למשל שראית את הסדרה “החיפושית המופלאה”, וכל הזמן היית הולכת בבית עם חוט שקשור למשהו, ומסובבת אותו באוויר? (הערה שלי: מדובר בסדרה מצויירת על נערה בתיכון שחבריה לא יודעים שהיא בעצם גיבורת על שמצילה את העולם. אחד הכלים הקסומים שלה זה סוג של יויו שהיא מסובבת אותו במהירות).
היא: (צוחקת) כן, הייתי כל הזמן רוצה להיות החיפושית המופלאה!
אני: ונכון הרגשת לפעמים כאילו את היא? גם לא תוך כדי משחק, אלא סתם ככה באמצע היום, לפני ארוחת ערב, היית מסובבת את החוט הזה ונהנית כל כך!
היא: נכון. וזה לא טוב?
אני: להיפך, זה דווקא מהמם! כי במקרה של החיפושית המופלאה, זו לא סדרה שמחלחלת אלינו דברים שליליים. החיפושית המופלאה זה פשוט כיף. ולכן אין בעיה שתרגישי “הזדהות עם הגיבורה”. ובחיפושית המופלאה אפילו יש לפעמים דברים טובים. איזה תכונות טובות יש בה למשל?
היא: היא אמיצה!
אני: יופי, ואין בעיה שנרגיש הזדהות עם דמות אמיצה. נכון?
היא: נכון.

אני: אז ראינו שבחיפושית המופלאה יש רמה גבוה של “הזדהות עם הגיבור”. אבל יש גם סדרות שלא כל כך מנסות לגרום להזדהות כזו. למשל, את זוכרת את הסדרה שאהבת “בית חולים לחיות בר”?
היא: כן! ממש אהבתי!
אני: ובתקופה שהיית צופה בה, הרגשת שאת רוצה להיות אחת הדמויות?
היא: לא, ממש לא…
אני: לא רצית להיות הוטרינרית הראשית?
היא: לא ממש… למרות שהיא דמות טובה.
אני: זה מעניין מה שאת אומרת, זה מראה לנו שלפעמים דמות יכולה להיות טובה, או רעה, ועדיין הסדרה לא תנסה לגרום לנו להזדהות איתה.
היא: אולי לפעמים רציתי קצת להיות כמו הוטרינרית. אבל לא ממש כמו שהרגשתי בחיפושית המופלאה.
אני: יפה, אז אולי נוכל לומר שבסדרה “החיפושית המופלאה” יש רמה גבוהה של הזדהות עם הגיבור, ובסדרה “בית חולים לחיות בר”, יש רמה בינונית של הזדהות עם הגיבור. זה נשמע לך נכון?
היא: כן.

אני: ויש לך דוגמא לסדרה שבכלל אין בה שום הזדהות עם הגיבור?
היא: (חושבת קצת…)
אני: אני חושבת למשל על הסדרה שראית אתמול, ראית סרט טבע, על נחש שמשיל את העור שלו. הרגשת הזדהות עם הנחש?
היא: (צוחקת) לא…

אני: מעולה, אז הנה דוגמא לסדרה שבה אין בכלל הזדהות עם הגיבור. ועכשיו בואי נחשוב על ווינקס קסום. ראית את זה קצת אצל חברות, נכון?
היא: כן.
אני: ומה את אומרת? יש שם הזדהות עם הגיבורות?
היא: כן.
אני: גבוהה? או בינונית? או נמוכה?
היא: אני חושבת שגבוהה.
אני: נכון, ככה גם אני הרגשתי. שזו סדרה שגורמת למי שצופה בה, להרגיש איך היא מזדהה עם הגיבורות.
היא: אבל מה הבעיה בזה? הגיבורות הן טובות, הן עושות דברים טובים!
אני: נכון. הגיבורות שם באמת טובות באופי שלהן, אבל יש בדמויות כמה תכונות שהן עלולות להיות ממש רעל בשביל בנות בגיל שלך.
היא: מה למשל?

אני: קודם כל, יש את העניין של הלבוש. הלבוש שלהן ממש ממש לא צנוע. אבל, תשימי לב שגם החיפושית המופלאה לבושה לא צנוע ועדיין הרשינו לך לראות אותה. אז אני רוצה להסביר לך את ההבדל בין הלבוש שלה ללבוש של הגיבורות של “ווינקס קסום”.
היא: מה לא צנוע בלבוש של החיפושית המופלאה?
אני: הבגד שהיא לובשת כשהיא הופכת לגיבורת על, הוא צמוד מאוד, כמו בגד גוף. וגם, כשהיא בבית ספר כמו נערה רגילה, היא יכולה ללבוש חצאית קצרה. ועדיין, אנחנו מרשים לך לצפות בסדרה הזו, כי הלבוש של החיפושית המופלאה הוא אמנם לא צנוע, אבל הוא לא “מפתה”.
היא: מה זאת אומרת “מפתה”?

אני: הלבוש של הדמויות ב”ווינקס קסום” הוא לא רק לא צנוע, אלא גם מפתה. מפתה זה בעצם אומר, שהלבוש הזה מאוד מאוד חשוף, ומנסה להבליט את האיברים הכי יפים ונשיים, האיברים שמתפתחים בגיל ההתבגרות והופכים אותנו מילדה לנערה. אם תשימי לב, הדמויות של “ווינקס” לבושות בבגדים שמבליטים את החזה ואת הישבן. מי שמציירים את הדמויות הללו, מקפידים לצייר אותן עם חזה גדול, וישבן גדול, ומלבישים אותן בבגדים מאוד חשופים. את זוכרת שדיברנו על הגוף האישה שהוא דבר קדוש, ולכן הוא צריך להיות מיוחד לנישואין ולאהבת אמת?
היא: כן…
אני: את זוכרת שאנחנו אוהבות את הגוף של האישה? החזה הוא איבר מקסים ויפה, וכשמדובר בגוף של אישה, או נערה, יש לחזה גם משמעות מינית. שזה אומר שזה מושך גברים. יש נשים ונערות שמעוניינות שגברים ימשכו אליהן רק בגלל שיש להן גוף מיני, ולכן הן מתלבשות בלבוש “מפתה”, כלומר, לבוש שמדגיש מאוד את האיברים הללו, וחושף כמה שיותר. הדמויות של “ווינקס” לבושות בסגנון מפתה, ואפילו ההליכה וההתנהגות שלהן היא מפתה כזאת. אני לא רוצה שתזדהי עם דמות כזו. אנחנו רוצות שהגוף המיני שלנו יהיה קדוש, ומיוחד, זוכרת שדיברנו על זה?
\
היא: כן. ואם הן מתלבשות בלבוש מיני ומפתה אז כל האנשים שרוצים לעשות פגיעה מינית יבואו דווקא אליהן.
אני: מתוקה אחת… זה דווקא לא נכון. אני מבינה למה עלולים לחשוב ככה, אבל אני רוצה לתקן אותך. פגיעה מינית לא מושפעת מסגנון הלבוש. מחקרים מראים שאנשים שפוגעים מינית, פוגעים בכל סוגי הנשים, לא משנה אם הן התלבשו חשוף או צנוע. את מבינה את הנקודה הזו?
היא: כן.
אני: בטוחה?
היא: כן. שזה לא משנה מה לובשים, פגיעה מינית זה לא בגלל הבגדים.
אני: נכון. אז הבעיה בלבוש מפתה היא שאני פשוט לא רוצה שתתחילי להרגיש שאת מזדהה עם דמות שהולכת כמו אישה מפתה. אני רוצה שתרגישי שהגוף שלך קדוש ושאת לא צריכה שבנים יעריצו אותך רק בגלל שהם נמשכים מינית לגוף שלך. מבינה?
היא: כן…
אני: והחיפושית המופלאה היא לא ככה, אתה מצליחה להרגיש את ההבדל?
היא: כן, אני חושבת שכן.

אני: יופי. מתוקית על שכמוך! ועכשיו אני רוצה לומר לך על עוד בעיה בדמויות של ווינקס. את שמה לב שמציירים אותן ממש ממש רזות? בצורה לא הגיונית בכלל! לא יכול להיות שיש למישהי כאלו מותניים רזות, זה בכלל לא דומה למציאות.
היא: ומה הבעיה בזה? אני יודעת שזה רק בדמיון ולא במציאות.
אני: לפעמים אנחנו יודעים משהו בשכל, אבל בלב אנחנו מרגישים שהלוואי והיה אחרת, הלוואי וזה כן היה אפשרי, הלוואי וכן הייתי יכולה להיות רזה מאוד מאוד… וזה משהו שאני ממש לא רוצה שיקרה לך. את בדיוק נמצאת בגיל שעוד מעט חברות יכולות להתחיל לדבר על המשקל שלהן, על דיאטות…
היא: וזה יכול להוביל לדבר הזה של המחלה הזאת, שלא אוכלים בכלל בכלל וזה מסוכן…
אני: נכון! את מתכוונת לאנורקסיה? איך את יודעת על זה?
היא: כן, אנורקסיה. פשוט פעם ראיתי עם אבא את הפרק שהיה על זה ב”סליחה על השאלה” אז ראו שם אנשים שהיתה להם המחלה הזאת.
אני: בדיוק, וזו מחלה מאוד מסוכנת. ואפילו בלי להיות חולה במחלה הזאת, עדיין אני רוצה שאת תרגישי איך הגוף שלך יפה ומהמם בצורה הטבעית שלו, ולא תצטערי אפילו לשניה שאת לא נראית כמו הדמויות “בווינקס קסום”. מבינה?
היא: כן…

אני: נשיקה!
היא: אבל אמא, עכשיו מה אני אראה? איזו סדרה?
אני: אוקיי, שאלה מצויינת, נדבר על זה מחר. עכשיו את לא רואה שום סדרה, עכשיו מאוחר והולכים לישון. לילה טוב מתוקית!