אהבה או אופנים?

הוידוי הזה שמצורף כאן בתמונה, פורסם באופן אנונימי בדף ווידויים של הטכניון. יש כאן אשמה ובושה, וזה מזל גדול. כי מי שגונב אופניים, צריך להרגיש אשמה ובושה. אבל גם יש כאן פער מטורף בין הנשים, שהוליכו אותן שולל ועל הדרך חמסו את גופן ואת נשמתן, לבין גנב האופניים, שמבחינתו, בסך הכל “השגתי בעקיפין משהו כל כך כיפי ובסיסי”.

אחת הגרסאות של שיח השחרור המיני מכונה “שיח האדישות”. שיח האדישות מעודד מיניות מזדמנת בטענה שמיניות זה לא ביג דיל, זה טבעי, בסיסי, כמו חיות (אבל בקטע טוב! בקטע של חזרה לטבע!). בעקבות הוידוי הזה, אני חושבת להוסיף לרשימת שמות התואר הללו את המילה “אופניים”. מיניות זה לא ביג דיל, זה טבעי, בסיסי, כמו חיות, כמו אופניים.

לשיח האדישות יש אינסוף כשלים. חלקם כשלים לוגיים (למשל: אם מיניות זה לא ביג דיל, אז למה נערים ונערות נתונים כיום בלחץ חברתי מטורף לאבד את בתוליהם? לא ראיתי שמופעל עליהם לחץ חברתי מטורף לרכב על אופניים). אבל חלקם כשלים מוסריים. אתה מתייחס לזה כמו אופניים, היא התייחסה לזה כמו אהבה.

תודה לליאל מזרחי.