כשפונים לפילים בלשון זכר

“כשפונים לפילים בלשון זכר, הם מפתחים קרומים על הכנפיים ולא יכולים לעוף”. זה פחות או יותר התוקף המדעי של המחקר המפורסם שטען שפניה בעברית בלשון זכר, מחלישה את תוצאות המבחנים של נשים. הבוקר מתפרסמת כתבה בהארץ שמעידה סופסוף שה”מחקר” הזה מופרך בכל כך הרבה רמות.

אני מודה שמעולם לא התעמקתי ב”מחקר” הנ”ל ולא ירדתי לעומקו, אבל זה לא הפריע לי להיות בטוחה שהוא קשקוש מוחלט. (תדמיינו שאומרים לכם את המשפט על הפילים עם הקרום על הכנפיים, לא צריך לקרוא שום טבלאות סטטיסטיות כדי להיות בטוחים שמישהו כאן הוזה).

העובדה שכולכם מכירים את הפייק-מחקר הזה, היא משום שהוא הפך להיות הג’וקר שמוכיח שהשפה עברית מפלה נשים. איך ייתכן שמחקר הזוי מטריל מדינה שלמה? התשובה פשוטה: בעידן ה”נעורות”, לא מעניינות אותנו העובדות. קשקושים מוחלטים קונים אצלנו אחיזה בכזאת קלות שלא נראתה כאן מאז עידן באג 2000.

ואכן, אם תקראו את הכתבה בהארץ, תראו שהחוקרים החתומים על המחקר, סוג של מודים בכך, שמה שמניע אותם זו אג’נדה, והתוקף המדעי הוא לא גורם רלוונטי.

אני מאוד מתנגדת להפליית נשים, ולא מסוגלת לסבול שוביניזם משום צורה. לכן, אגיד עכשיו משפט שאין לי כל דרך לנמק אותו בפייסבוק, (לשם כך צריך קצת יותר מ 700 מילה) :

בעייני, אחד הדברים ההרסניים ביותר עבור נשים כיום, אלו הניסיונות לטעון שהשפה העברית מדירה אותן, וגרוע מכך- הניסיונות “לתקן” אותה באמצעות הוספת פניה בלשון נקבה לכל פניה סתמית בלשון זכר. (בבחינת “סטודנטיות וסטודנטים יקרות ויקרים”, או המהדרין: “סטודנטיותים יקרותים”).

כן, אני יודעת שאני דרמטית. יש עוד דברים הרסניים כלפי נשים, אבל אני מדרגת את הטענות הפמיניסטיות על השפה העברית, במקום גבוה מאוד במדרג הגורמים התרבותיים שפוגעים בנו. בע”ה, יום אחד אכתוב על כך באופן מנומק. ובינתיים, רק קצת פורקת.

[בתמונה למעלה: ציטוט מהכתבה שמתפרסמת היום בהארץ]