היום באפגניסטן, היום בווטסאפ שלי

אוריה מבורך

ביומיים האחרונים קיבלתי שתי הודעות ווטסאפ שנכתבו על ידי נשים שונות. ההודעות מזמינות נשים ונערות להסיר את תמונת הפרופיל של הפנים שלהן. הלוגיקה שמאחורי הרעיון הזה היא: “פנים של אישה = לא צנוע = מכשיל גברים”.

אני עברתי תהליך מול השיח הזה.

פעם הייתי בוכה מתוך תחושת עלבון. אחר כך החלפתי את הכאב בכעס. לאחר מכן, התחלתי לצחוק. אבל היום אני במקום שונה. אני מבינה שכעס לא יעזור, ובכי לא יעזור, ולצחוק על זה, יעזור אולי לי, אבל לא לאף אחד אחר.

כי אנחנו מוקפים במסרים שמנסחים את הצניעות הנשית במונחים של הדחקה ומחיקה. וכששואלים אותי מה ההבדל בין נשים דתיות שמתלבשות בצניעות, לבין נשים באפגניסטן, אני מבינה שהמדיה המערבית, והשיח הדתי הפוריטני גם יחד, עשו עבודה טובה בלהכתים את הצניעות שלנו.

לכן, כדי שהבנות שלנו לא יחשבו אפילו לשניה אחת, שהשיח הזה מייצג את תורת השם התמימה והמאירה שלנו, כתבתי את הספר “מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף”.

ועכשיו אני מזמינה את כל מי שבוכה, כועסת, צוחקת, או שואלת את עצמה “אוקיי, אז טאליבן זה לא אנחנו, אבל מה בכל זאת הקטע של הלכות צניעות?” ללחוץ על הקישור בתגובה הראשונה ולהדפיס לעצמה את פרק 44 מתוך הספר.

בפרק הזה, ששמו “הרהורי עבירה? מה הקשר!” אני מראה איך שיח הצניעות היהודי הבריא, קשור למיניות האישה, קשור למיניות הגבר, אבל בכלל לא נובע מהחשש מפני “להכשיל גברים”. כי יש גם סיפור אחר שהתורה מספרת לנו.

הגיע הזמן שנשים בצד את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על צניעות, ונקשיב למה שיש לתורה האהובה שלנו לומר.